המציל שהפך לטובע - ראיון מיוחד עם יוני ברבי

ספר קצת על עצמך

יוני ברבי (37), נשוי ואב לשתי בנות, אגם ואלה, הוא מציל בנשמה. הוא נולד וגדל באשקלון ומגיל 14 עובד בים כעוזר מציל, הוציא את תעודת ההצלה הראשונה שלו בשנת 1994. "אוהב את המים, לא יכול לחשוב על עצמי ללא הים" הוא אומר לפני הגעתו לתל אביב עבד בחופי אשקלון מספר שנים, רשות הטבע והגנים, חוף שמשון (חוף הסלע) ועוד מספר חופים באשקלון. לפני 8 שנים הצטרף לחוזה קיבוצי, שעליו חתמו מצילי דור ב' עם עיריית תל אביב, והחל לעבוד ברוב חופי העיר תל אביב, בעיקר חוף פרישמן, חוף ירושלים וצ'ארלס קלור (חוף מערבי) .

 

מתי הבחנת בקיומן של אי סדרים / שחיתויות

 

באפריל 2012, נחשף לראשונה בקיומן של אי סדרים בעיריית תל אביב, יוני מסביר כי בכל הארץ קיימים שני דורות של מצילים, מצילי דור א' ומצילי דור ב', וותיקים וצעירים בהתאמה. אולם בתל אביב המצב שונה, קיימים שלוש קבוצות שונות, 3 דורות של מצילים- דור מיתר, דור א' ודור ב'. את כל מצילי תל אביב מייצג ועד עובדי העירייה,  וועד שהורכב מחמישה חברים 3 וותיקים מדור א' ו2 צעירים מדור ב', וזאת בניגוד לשאר המצילים בארץ, החברים בארגון המצילים הארצי. מצילי דור ב' הם מצילים שהעירייה מעסיקה החל מ־2007, בתנאים שונים ממצילי דור א' הוותיקים, הזוכים למשכורות גבוהות יחסית ולתנאים משופרים. לטענת ברבי, הוועד לא שיתף את מצילי דור ב' במשא ומתן עם העירייה ולכן הושג עבורם הסכם העסקה שאינו מתגמל . באותה עת, לאחר שמאסו בתנאי העסקתם, ביקשו מהוועד לעשות מהלך ליישם את ההסכם ולשפר את התנאים והשכר שלהם. הם הבינו שההסכם שעשתה בינה ובין עצמה הוא פיקטיבי והוא שונה מההסכם המצילים הארצי, עם הבדלי שכר משמעותיים כגון- מציל מדור מיתר  110-150 ש"ח לשעה, דור א 75-95 ש"ח לשעה, דור ב 19 שקלים בלבד לשעה (פחות משכר המינימום). מהלך זה הוביל למאבק חזיתי בעירייה.

 

בפני מי התרעת?

 

ברבי יחד עם חבריו, מצילי דור ב' החליטו לעשות מהלך, הם הבינו שהסכם העבודה אינו קביל ולכן התריעו בפני חברי הוועד. בהתחלה חשבו שהוועד איתם אך מה שקרה זה  שחברי הוועד המורכב כאמור משלושה חברי דור א' ושניים מדור ב' על דגש מקבוצת דור א' נבהלו והציעו להם לא לעשות כלום בנידון. לאחר מכן, ארגון הכללי של עיריית תל אביב פנה בנושא זה לוועד העובדים הכללי של העירייה בראשותו של רמי בן גל. רמי הינו אחד מהחתומים על ההסכם הקיבוצי שנחתם עם מצילי דור ב'. לאחר זמן מה, אותם 3 וותיקים של הוועד חזרו, תיאמו פגישה ביניהם וביקשו מהם לעזוב את הנושא ולהמתין עד שנת 2014.

 

מה הוביל להתפוצצות הפרשה

 

יושב ראש ארגון העובדים נתן הוראה לוועד המצילים להקפיא את עצמו ולהתפטר על מנת לפרק את הוועד בשביל שלא יהיה מי שידאג להם. ארגון העובדים שהיה אמור לאכוף את הזכויות של המצילים ולדאוג להם הוא זה שהיה הכוח המניע שפגע בהם. " כשאין לך ועד אתה בעצם הופך להיות יתום. אין מי שיגונן עליך", ברבי מסביר. "העירייה בחרה להתייחס אלינו בדרך בריונית והפעילה עלינו לחץ. סגרו תחנות הצלה תוך סיכון ציבור המתרחצים, גזרו עלינו גזירות כלכליות וחברתיות ויצרו סכסוכים בין המצילים לבין עצמם ".

 

לאחר שנחשפה הפרשה, כיצד השתנה היחס אלייך?

 

לאחר פירוק הוועד, יוני וחבריו לעבודה פנו לעירייה באמצעות עורך הדין, יגאל אלטשטטר. במכתב המייצג 14 מצילים המבקש לתקן את הסכם העבודה בינם לבין העירייה. בעירייה לא אהבו זאת והגיבו במכתב תגובה חריף. במקביל לכך, החלו בשינויים משמעותיים בסדרי העבודה.

הם חילקו את המצילים לפי דור א' ודור ב'. עשו הפרד ומשול, את הוותיקים לבד ואת הצעירים לבד בתחנות ההצלה. שינו את כל שעות העבודה, פגעו בשכר, צמצמו שעות עבודה, לא נתנו לעבוד שעות נוספות, ימי שבת וכו' . גזלו את כל הזכויות שלהם - מנוחה, הפסקה. פגעו בתקן תחנת הצלה, המחייב מינימום מצילים בתחנה, למעשה פגעו במצילים ובמתרחצים. המשכורות ירדו מעשרת אלפים ₪ בחודש למשכורת מינימום. "זהו השלב שהחברה נבהלו", הוא מסביר. "החברה פנו לוותיקים ולעירייה מדוע השכר ירד?" והם בתגובה  ענו, "עשיתם טעות ואתם תשלמו על כך" במקביל, התחילו לשלוח מצילים וותיקים וליצור לחץ ואיומים כי אם לא יחזרו בהם מהמהלך הגזירות יהיו אף קשות יותר ואנשים יעופו הביתה. החברה נבהלו והחליטו למשוך את המכתב מהעורך דין. לאחר מכן, ביקשה העירייה שישלחו מכתבי התנצלות, כולם נענו לבקשה וחתמו מלבד יוני.

בנוסף לכך, העירייה טענה כי המכותבים לא מספיקים ויש לשלוח את המכתב לראש העיר, לסמנכ"ל תפעול העיריה,, ליו"ר וועד העובדים וכל אחד ואחד הקשור לפרשה. מכתבי התנצלות נוספים יצאו לאור, שרק יוני לא חתום אף לא על מכתב אחד. ארגון העובדים אירגן פגישה הטיח האשמות כבדות על המצילים מדור ב' ושלא יעזו לעשות זאת שוב וכרגע הם מענישים אותם על מה שעשו. באותה עת, הם שמו לב כי היחיד שלא חתום על המכתבים זה יוני.

בהמשך גם החליטו לפטר מצילים זמניים ולסגור תחנות הצלה וגרמו למתרחצים לשלם בחייהם בשביל אגו. " לצערי הרב, הקורבן ששילם את המחיר הכי יקר במאבק הזה זה ציבור המתרחצים", הוא אומר "כדי להילחם בנו העירייה סגרה תחנות הצלה ופיטרה מצילים. בעונת הרחצה דאז טבעו למוות 34 איש בחופי ישראל, חלקם בתל אביב. אלה חופים שבהם היו צריכים להיות מצילים שיצילו את החיים שלהם. חד משמעית, אנשים נהרגו בגלל התנהלות העירייה " .

במקביל, יוני ושותפו, ממצילי דור א' שמצא לנכון לעזור להם העונה לשם אורי שיק וחשב מאוד שלא מגיע להם יחס שכזה והבין שיוני היחידי שלא חתום על מכתבי ההתנצלות, החליטו שוב לאגד חזרה את מצילי דור ב'. זה לקח מספר חודשים אך כ-95 אחוזים היו חתומים כי רוצים להקים וועד מצילים חדש למצילי דור ב' ואף פנו בעניין זה לבית הדין לעבודה . אולם, כשהעירייה ראתה מהלך זה ושכולם חתומים במכתבי ההתנצלות מלבד יוני מהירה לאלץ את המצילים לחתום לעבוד כבעבר כדרישות העירייה מבלי לבוא לאחר מכן בטענות.

למעשה העירייה אילצה והובילה אותם לעבוד כנגד החוק. בנוסף, ביקשו להוציא מכתבי התנצלות נוספים ובקשה לעבוד לפי בקשת העירייה מלבד יוני. בעירייה ראו כי היחידי שלא חתום על המסמכים זהו יוני.

 

 מה היו הרגעים הקשים ביותר לכל אורך התקופה?

 

הרגעים הקשים של יוני בשנים האחרונות מתחלקים לשלושה מקומות שונים, בבית בעבודה ולעצמו כאזרח המדינה.

בעבודה - העירייה הצליחה להסיט את כל חבריו של יוני והצליחו לבודד אותו כולם מתרחקים ממנו. יותר מאוחר הבין שנאמר להם כי כל אחד שיתמוך ויהיה עמו בקשר יפגע וימצא את עצמו במצבו. יוני למעשה נשאר לבד עד כדי כך שבידדו אותו בסידור העבודה. סידור עבודה למצילי דור א' ודור ב' וסידור עבודה ליוני בשעות עבודה אחרות מכולם.

בבית - המצב הביא אותו לקריסה כלכלית,   בעירייה כפו עליו שלא להגיע לעבודה בימי שישי ושבת בכוונה להחליש אותו כלכלית ולבודד אותו משאר המצילים. כיום הוא נמצא בחובות של חצי מיליון שקל. כמובן שהמצב פגע ביחסים עם האישה, יוני ואשתו היו פרודים קרוב לשנה וחודשיים. יוני התגורר ברכב שבעה חודשים ובמחסנים, לא היה לו כסף למלא דלק לנסוע הביתה הוא נעזר בתמיכה כלכלית מחברים ומשפחה. הוא אומר "לראות את הילדה הגדולה שלי גדלה כך זה הדבר הקשה ביותר". בנוסף הדבר הביא להליכי גירושים עם אשתו, אך לבסוף הצליחו לשקמם. אשתו לא חשבה שזה יגיע לממדים כאלה ורק לאחר שראתה כי הקים מאהל מחאה בכיכר רבין בו ישב למעלה מחודש ימים ושבת רעב שמונה עשר יום הבינה מה עובר עליו ודאגה למצבו. מאז התחילו להתקרב שוב ובדיון השישי הבינו שרוצים לשקם את היחסים ביניהם ומנעו את הגירושים. גם באותה תקופה הוא נזכר העירייה הפעילו את הממטרות במשך שעות ארוכות כדי לנסות לשבור אותו, שלחו פקחים, סיירת ירוקה, משטרה. לא נתנו לו רגע של נחת. אך שום דבר לא שבר אותו.

ובאופן כללי - המקום האחרון אליו הפנה אותי אליו, זה הוא עצמו יוני ברבי. "הכי צורם לי זהו חוסר הצדק, שבנאדם לבד שיצא מהעדר והלך לאיבוד, כל הצבועים למעלה עורבים לו ולא משנה כמה  הוא חזק, הוא הופך להיות מסכן". חוסר צדק- סה"כ בנאדם בא לאכוף את הזכויות שלו וגם עכשיו שהוא מושעה מהעבודה לא נותנים לו רגע של שקט. שואלים את חבריו אם הם חברים שלו ואם הם תומכים במאבק שלו. עד היום שמציל מגיע להתקבל לעבודה תחילה הוא נשאל אם הוא תומך במאבק של יוני. רודפים אותו עד היום גם שאיננו שם. "מתעללים בגופה" לדבריו.

האם היה רגע באמצע התהליך שאמרת לעצמך - למה אני צריך את כל זה?


נראה כי יוני אינו מתחרט על רגע מאז שהחליט לצאת למאבק זה, ועם כל הקושי בדבר נראה כי מדובר באדם חזק שלא ניתן לשבור אותו בקלות. "אני לא אכחיש שהיו ניסיונות נסתרים מהעירייה בזמן שביתת הרעב. קיבלתי מסרים מהעירייה לנסות להגיע להסדר ולשכוח מהכל. בוא ותגיד מה הדרישות שלך ונגיע להסדר". אמר להם חד משמעית, "אם אתם לא תדאגו לכולם לא נגיע להסדר". עד היום הוא איננו יודע האם מדובר בהזדמנויות אמתיות או מהלך מפוקפק של העירייה.

 

לאחר שנחשפת למעשה השחיתות, והחלה רדיפה אחריך, למי פנית, האם זכית להקשבה, מה הייתה התגובה מצד הגופים הרלוונטיים?

 

יוני פנה לוועד, פנה להסתדרות, פנה לארגון העובדים, הסתדרות המעוף ויו"ר ההסתדרות, בכירים בעירייה כולל ראש העיר. מהר מאוד הבין שידם של כולם שולבו וכולם מכירים את השם יוני ברבי המציל. "מי שעוד רצה לעזור לא יכל כי ידיו עלו גבולות", הוא טוען. הכוח המניע מי שסימן אותו זהו יו"ר ארגון העובדים בתל אביב רמי בן גל. הוא כפוף להסתדרות. אך ההסתדרות טוענת כי רמי לא אוהב אותו ולא יכולים לעזור לך. למעשה, אף גוף רלוונטי לא סייע לו.

 

האם היו גופים שסייעו לך בתהליך המשפטי אותו עברת?

 

תחילה פנה אל למעלה מ-20 עורכי דין בניסיון לבדוק מי מספיק אמיץ ולהתעסק עם העירייה. העורך דין הראשון שפנה אליו זהו עורך דין יגאל אלטשטטר. עו"ד אלטשטטר העריך אותו שנשאר לבד במערכה ואמר בפניו  כי כל הכבוד שנשאר להאמין בעצמו ונתן לו הכוונה בלי ייצוג רשמי. לאחר מכן פנה למספר עורכי דין, אך כולם פחדו להתעסק עם עיריית תל אביב, חלקם אמרו באופן ברור וחלקם בתירוצים.

שהבינו מי נאבק בו עו"ד רמי בן גל, הם אמרו לו שירדו מהתיק הזה. למעשה במשך שנתיים הוא מתנהל לבד בחקירות שימועים ומכתבים עד לרגע שעורך הדין חי בר-אל נכנס לתמונה.

לאחר שפנה אליו בשלהי שנת 2013 ומאותו רגע מיוצג על ידו של בר אל שהציל אותו לפני שטבע כך טוען ברבי. הגופים הקיימים על חשבוננו, כל הגופים שאמורים לעמוד לזכותנו כגון, יו"ר ארגון העובדים,  הם עשו יד אחת לפגוע בו. הוא הכוח המניע לפגוע ביוני. מהכספים שהעובדים משלמים העמיד מטר עורכי דין כנגדו. במקום שידאגו לו, ארגון העובדים פוגעים בו.

 

בתור מי שהוא סמל להצלחה במאבק בשחיתות, פונים אלייך עובדים שנתקלו בשחיתות, מה אתה מייעץ להם? איך כדאי להם לפעול? ממה כדאי להיזהר?

 

מהניסיון שרכשתי על בשרי קודם כל להשתדל עד כמה שאפשר לא להיות לבד, לאגד את החברים לעבודה ולהיות תמיד יחד, כמה שיותר כי פשוט קשה להיות לבד.

חשוב לפנות למבקר המדינה כחושף שחיתות לקבל הגנה ממנו. לערב את הגופים שיאפשרו זאת.

להקל על החשיפה של השחיתות ולהגן עליך.

לחשוף את השחיתות בפני הציבור בתזמון נכון ובהמלצה של עורך דין.

לגייס כלי תקשורת לחשוף את הסיפור בפני התקשורת.

כדאי להיזהר מלהתבלט ולאומר דברים ברגעים לא נכונים ולקחת לטיגטור שייצג אותך, שיהיה הפה שלך.

 

מה אתה חושב על היוזמה של עמותת עוגן - "תו-היושר"?

 

מברך את היוזמה של תו היושר, יצא להיות נוכח בתחילת השנה באירוע ההשקה של תו היושר שהתקיים במרכז הבינתחומי. אני חושב שזהו צעד קטן לחושף השחיתות וצעד גדול לציבור. אפשר לתאר זאת רק שזה יצא לפועל וכל המדינה תכיר בדבר הזה, רק אז למעשה נבין כמה זה חשוב לציבור בישראל.

 

מה אתה עושה כיום?

 

כיום אני מושעה מהעבודה, מקבל משכורת מינימום 8 חודשים כל זאת לאחר תקופה בת  שנתיים של שכר 1000 ₪ בלבד ממוצע בחודש. אסור לי לעבוד באף מקום עבודה. אוסף שברים ומנסה להשאיר את הראש מעל המים ולא לטבוע עד שמישהו יחשוף את התנהלות העירייה. שאיפתי להוציא את הצדק לאור, 3 שנים במאבק קשה וזה לא הולך להיגמר בקרוב.

 

מילות סיכום

בהזדמנות זו אני ארצה להודות לעמותת עוגן אשר מסייעת לי בתקופה הקשה, בהליך הלא פשוט כלל מול גופים כגון עיריית ת"א. לחושף השחיתות הבא אני אמליץ לפעול בדרך נבונה כבר מתחילת התהליך. החושף צריך לחשוב אם הוא בנוי להתמודד עם ההשלכות הקשות המגיעות בעקבות החשיפה, תמיכה מהאישה ומהבית. חשוב נורא לקחת ליווי מקצועי כבר בראשית הדרך, להישאר חזקים ולא להישבר עד הרגע האחרון.