את מחיר הפיצול של מערכת החינוך אנו מרגישים יותר מאי פעם, במגרשי הכדורגל, בטלוויזיה ... בתרבות הפוליטית הניזונה מתרבות השיסוי...וכל שנה אנו מופתעים (ציני)?!.
יש לחשב מסלול מחדש, מסלול משותף של זרמי החינוך...של היכרות עם הקבוצות האחרות.
בסדרת שאלות שהציב הנשיא בלטה השאלה "האם יכול להיות שתלמידים יסיימו 12 שנות לימוד בלי שפגשו מישהו מקבוצה שאיננו שייך אליה?
לא עוד הסיסמה "שונים אבל שווים" אלא "שונים אבל שותפים".
הנשיא סיים "המפתחות בידיכם, אנחנו, הממשלה והמערכת תלך בעקבותיכם.
"תקווה ישראלית- מתחילה בחינוך"
החברה הישראלית זקוקה למנהיגות שלכם.
וחתם – "יקירי" ואנחנו האמנו לו....