הסיפור שלי
נחשפתי לעולם של טעמי המקרא בגיל 13 לקראת טקס בר המצווה שלי. אהבתי מאוד את הנעימות של הטעמים ואת הזרימה המוזיקלית שלהן. הרגשתי חיבור מיוחד. זאת הייתה ההתחלה של כברת דרך שתיבנה בעתיד רחוק לבוא באותה התקופה.
לאורך השנים אהבתי לקרוא את הסיפורים המרתקים של המקרא, וכמו כן לשיר את הנעימות המרגשות של טעמי המקרא. בכל פעם שקראתי את הסיפורים המקראיים חוויתי וחייתי את תוכנן מחדש.
נוסף על כך, בכל שנה נהגתי לחזן בקהילות שונות בארגנטינה הרחוקה. חזנות זו באה לידי ביטוי בשבתות במהלך השנה ובימים הנוראים – בראש השנה וביום כיפור.
לפני סיום הלימודים בתיכון בארגנטינה, בגיל 17, נרשמתי לתוכנית "מחנה תנך". דרך תוכנית זו ביקרתי בארץ בפעם הראשונה בחיי.
נשמתי תמיד הייתה קשורה לעולם המוזיקה, ולכן התחלתי ללמוד פסנתר במקביל ללימודיי באוניברסיטה – בגיל מאוחר יחסית: בגיל 18. החלטתי שאף על פי שהתחלתי באותו הגיל, אשקיע את כוחותיי עד אין קץ כדי להשיג את המטרה שקבעתי לעצמי: לנגן בפסנתר ברמה הגבוהה ביותר שאני יכול לנגן ולהלחין ולעבד יצירות שאוהב לשמוע פעם אחר פעם ושיוכלו לגעת בלב האנשים ולרגש אותם.
לאחר כמה שנים של עבודה קשה ולא פשוטה בכלל – בגיל 23 - השגתי את המטרה: כתבתי מילים לשירים, הלחנתי מוזיקה עבורם, כתבתי סימפוניה, מוזיקה לסרטים ועוד.
המשבר הכלכלי הארגנטינאי בשנת 2002 דחף אותי לבוא למקום שבו רציתי להיות מביקורי בגיל 17: ישראל. במטוס רגשותיי הפנימיים סערו בשל אי הוודאות של עתיד לא נודע, אך כל הזמן אמרתי לעצמי "כל מה שיבוא יהיה טוב יותר ממה שהיה".
ביום שני ב-1.4.02 לפנות בוקר נחתתי בישראל.
לאחר שנה בארץ השתלבתי בקהילה הרפורמית ברעננה – היום בית שמואלי. בדיוק כך: חיפשתי בית. חיפשתי להשלים את החלל שנוצר בי ברגע שמשפחתי נשארה בארגנטינה. חיפשתי את האווירה הנחמדה שזכרתי מילדותי. חיפשתי את הנעימות הליטורגיות. חיפשתי את החזנות. חיפשתי מקום וזמן שאשאף אליו. מצאתי אותו.
לאחר פרק זמן קצר של נוכחות בבית שמואלי, הרבה תמר קולברג הציעה לי ללמד ולהכין תלמידים לקראת טקס בר המצווה שלהם. זאת הייתה ההתחלה של כברת הדרך הארוכה שעשיתי בהמשך.
התחלתי ללמד תלמיד אחד לקראת עלייתו לתורה. תלמיד זה עלה בהצלחה. הוא המליץ לחברים שלו, והחברים המשיכו להמליץ עליי. לפני ששמתי לב כבר הייתה לי שרשרת תלמידים במשך השנים בלי שציפיתי לכך.
במשך הזמן נגלה בפני התפקיד הלשוני של טעמי המקרא. התלהבתי מיד. התחלתי לקנות ספרים. התעניינתי, קראתי, למדתי. למדתי ענפים לשוניים שונים של השפה כגון תחביר, פונטיקה, ניקוד, טעמי המקרא, תורת הצורות ועוד. המורה שלי לוותה אותי במשך כל התהליך של ההשכלה.
במשך הזמן ולאחר שרכשתי מספיק ידע התחלתי לחקור באופן עצמאי, וגיליתי דברים שלא מצאתי אותם כתובים בספרות המסורה. את הממצאים שלי כתבתי בחריצות, ובהמשך הזמן התחלתי לכתוב ספר הכולל את כל הממצאים שלי.
הזמן עבר והרגשתי שאני רוצה לקחת את כל הידע שלי למקום רשמי יותר, ולכן נרשמתי ללימודים כדי לקבל תעודה הוראה בתור מורה ללשון. כעבור שנתיים סיימתי את לימודיי וקיבלתי את התעודה.
היום, אני מורה מוסמך על ידי משרד החינוך ועובד כמורה ללשון בחטיבות ביניים. כמו כן, אני ממשיך לחקור באופן עצמאי וממשיך לקבל תשובות לשאלות המסקרנות אותי.
השילוב של העולם המוזיקלי והעולם של הבלשנות הוא שילוב מושלם עבורי המשתלב עם המסורת שלנו, עם המנהגים שלנו כעם, עם הזהות שלנו כעם יהודי ועם הארץ שלנו.
בגאווה גדולה אני יכול לומר שמצאתי את האיזון המושלם.