אני זוכרת את התקופה בה עברתי טיפולי פוריות
כתקופה עם הרבה בדידות, הרבה שתיקה.
אני עוברת משהו כל כך משמעותי, כל כך משתלט,
עסוקה בכל רגע ורגע במחשבות, חששות, ציפיות,
ריצה למרפאות, מתן זריקות, המתנה לטלפונים
ולהנחיות...
ובמקביל לכל זה - עושה את עצמי כאילו הכל כרגיל -
עובדת, מתפקדת, משוחחת על הכל
חוץ ממה
שבאמת מעסיק אותי, בקיצור - תחושה עמוקה של לבד.
חיפשתי מקום לדבר, לשתף, וגם לשאוב ממנו כוחות.
וכשלא מצאתי כזה, הבטחתי לעצמי שאני אצור אותו.
סדנת "מדברת על לבה" מבקשת ליצור מרחב שכזה.