בס"ד 
אמהות גרושות למתבגרים, התמודדויות ודילמות.
נתי בקר, עו"ס
הנשירה במשפחה שלימה היא לעומתית ומתנגחת. האב האמון על התורה והמצווה, על הכללים והגבולות, יוצר במהלך השנים אצל בנו סופר אגו מובנה. הנער חושש מדמות דיוקנו של האב בבואו לזלזל במצווה או בנורמה חברתית כזאת או אחרת. וכשהוא מחליט על צעד מסוים, זה ילווה בהכרח בלחץ תוך משפחתי עצום. אצל נער ממשפחת גירושין, הנשירה הלעומתית לא קיימת כי אין אבא ואין סופר אגו. בחלק מהמקרים האב לא קיים וברוב המקרים שהוא כן קיים הוא נתפס כחלש ולא כאדם שצריך לתת לו דין וחשבון. האימא, בחוויתו של הילד איננה סופר אגו אמיתי גם אם תציב לו גבולות על בסיס יומי. הילד חווה את אמו כאחת שלא התמודדה עם הסוגיות שהוא מתמודד עמן בגיל ההתבגרות ויכלה להן. את אביו הוא חווה כאחד שהתמודד עם אותן סוגיות בצעירותו ויכל להן. במקרים רבים שמעתי את הצעירים ממשפחות הגירושין מדברים על עזיבת הדת לא כפריקת עול, כי לא באמת היה עול, אלא כחלק מתחושה של צפור דרור עזובה לנפשה שיכולה לעשות ככל העולה על רוחה ואין פוצה פה. אין למי להגיש דוח. הם גם דיברו על כך שבמילא הם מתויגים שלילית בחברה, ואם כך, אין להם צורך להשתדל ולהגיע להישגים.
 בעיניי, הסאבטקסט של הדברים הוא שהם לא צריכים להשתדל ולהגיע להישגים כדי לרצות את אביהם.
 
צריך לחשוב לאן לקחת את התזה הזאת,  אך על פניו יש בה משהו מנחם לאימהות גרושות המתמודדות עם מתבגריהן בביתן. כי בסופה של דרך רבים מאלה שחשו חופשיים לחייהם, נטשו ועשו ככל העולה על רוחם, בנו את השתייכותם הדתית והחברתית בכוחות עצמם. בנו אני פנימי מהותי ומבוסס יותר. בכל המקרים שראיינתי למחקר שלי
הסצנה של נטישת הדת וחזרה אליה חזרה על עצמה.
בית תקוות אם הבנים שמחה | רח' בית הדפוס 32, ירושלים | ת.ד. 34043 ירושלים 91340 | טלפון: 02-6517221 | פקס: 02-6522897