אני זוכרת שלפני שלושים שנה, כמורה מתחילה שלא היה לה כמעט היכן
ללמוד את המקצוע – חשתי פעמים רבות מבוכה גדולה כשלא ידעתי לאפיין
את מהות הבעיה הקולית של התלמיד, ופשוט "יריתי" כל מיני מושגים סתמיים
רק כדי לא להיראות כאחת שלא יודעת
("את לא תומכת מספיק", "את צריך לשחרר את הלשון" וכו').
בשלב כלשהו עייפתי מהמצב הזה ובאין ברירה, החלטתי ללמוד את נושא
הוראת הקול ברצינות וביסודיות, באופן עצמאי.
גיליתי שיש עולם שלם של ידע שנקרא מדע הקול, ובו יש מידע חד-משמעי
שמתאר את האנטומיה של מערכת הקול והנשימה, ואת הדרך הפיזית בה אנו מפיקים קול.
לא עוד ניחושים, דימויים שאינם קשורים למציאות, תפילות להצלחה באבחון וזיהוי הבעיות של תלמידיי - את הכל ניתן למפות, לראות (בצילומים), לזהות, להבין ולהכיר היטב!
רכשתי ספרים מקצועיים, נסעתי להשתלמויות, חקרתי את מה שקורה בשיעורים שלי,
חקרתי את קולי, ולאט לאט, במשך שנים רבות, למדתי הרבה מאד על תהליך
השירה מבחינה פיזית ונפשית.
התהליך היה קשה למדי וארך שנים רבות, אבל תמיד גם מרגש מאד. הרגשתי שעולם שלם נחשף בפניי בהדרגה, ובכל שלב של למידה כאילו הרמתי עוד שכבה של "שמיכה" מעל המסתורין שחייתי בתוכו קודם.
במהלך השנים האלה, במשך 28 שנים, לימדתי מקצועות שונים בנושאי קול בבי"ס למוזיקה
"רימון"
, ושם, לפני כעשור, גם פתחתי את
הקורס להוראת פיתוח הקול
.
כיום אני מלמדת קורסים בנושאי
האנטומיה, הפיזיולוגיה והפדגוגיה של הוראת פיתוח הקול
באופן פרטי.
חשוב להבין שיש כיום מידע מדויק, מחקרים אקדמיים רבים שנעשים ע"י מדענים שונים והבנה מדויקת למדי ("למדי" - כי עדיין יש כמה דברים שאינם מובנים במלואם), והמורים לפיתוח קול של היום חייבים להיות מעודכנים ומעורים בידע הזה.
ההבנה והידיעה תוביל כל מורה כזה לבחירת שיטות הוראה שהן מבוססות-מדעית כדי להוביל את תלמידיו לשירה טובה ובטוחה.
אבל לא רק "מדע" דרוש כדי להיות מורה לפיתוח קול טוב!
מורה טוב הוא כזה שיודע להיות קשוב לכל תלמיד שמגיע אליו, להתאים את יחסו לנפש שעומדת מולו ולבחור את דרך ההוראה לכל אחד על-פי מה שמתאים לאדם הזה.
התרגילים לבדם אינם מספיקים, עלינו לדעת איך לבחור את מה שנכון לכל אחד.