ה7 באוקטובר היה מטלטל. עדיין.
הכאב, האובדן והחלל העצום שנותר
מילים לא יוכלו לתאר.
העשייה עם ועבור העם, האנשים הנפלאים שפגשתי בדרך,
משפחות שכולות, משפחות החטופים,
אפשרו לי להמשיך לנשום
ובהמשך הדרך גם לאחוז בתקווה
ולהאמין בריפוי ותקומה.
כחודש אחרי אותו בוקר במהלך שנה
ליוויתי את משפחות היתומים
מטעם ארגון נפגעי פעולות איבה.
בתוך החושך הזה גיליתי את כוחם
של האורות הקטנים ועד כמה
הם משמעותיים עבור מי שחווה אסון.
דרכם נחשפתי עוד יותר
למשמעות ההנצחה וכמה נוכחת
עבור המשפחות להאיר את העולם
במהות ובאור של יקיריהם.
כחלק ממיזם "כלניות לפני הגשם"
התחלתי ליצור כלניות אדומות
והענקתי אותן לחלקות זיכרון
במתחם ה"נובה" ברעים.
ובאוקטובר 24 הענקתי כלניות צבעוניות לאזכרות המשפחות
אותן ליוויתי, השארתי שם משהו ממני
שיש בו צבעוניות,יופי ועבודת ידיים שנפתחות מה♥️
מהמקום הזה צמח פרויקט
"פרחים לתמיד"
שלכם, אפרת