מי אנחנו, חברי האיגוד, אנחנו לא רק מנהלים של מערכות חינוך רשותיות, אנחנו מובילים את החינוך בפועל. אנחנו המנהיגים בשטח, אנחנו גורמים לחינוך להתרחש יום יום שעה שעה.
יושבת פה קבוצת האנשים האיכותיים ביותר עם הניסיון העשיר והפורה ביותר בהובלת חינוך הלכה למעשה.
עם התשוקה העצומה והאמיתית לעשות חינוך במיטבו, ולכן עלינו לוודא שהקול שלנו לא רק יישמע, אלא גם ישפיע ויוביל.
המציאות של החיים שלנו משובשת, הילדים והילדות שלנו חיים בצל מלחמה, פחד, מתח, חרדות קיומיות, יש לנו 79 חטופים שכבר 489 ימים נמצאים בעזה, ביניהם גם תמיר אדר ז"ל של יעל ויוגב של איציק. נכון, גם סיגלית מראש העין.
מיטב הנוער שלנו הוא רגע נוער ומיד הופך להיות לוחמים ולוחמות.
הילדים שלנו, אבותיהם ואימותיהם במילואים, ילדים רבים פונו ומתחילים רק עכשיו תהליך חזרה לבתים ושיקום פיזי ורגשי.
המצב הנפשי של הילדים שלנו מתדרדר, יש עליה, אם לא ידעתם, של 40% בשנה האחרונה של פניות למיון בשל מצוקה ואובדנות.
75% מתוכם בנות.
רק השבוע שמענו על ילדה שהתאבדה בת 13, אני אומרת את זה ואני לא מאמינה.
השיח שאנחנו חיים בו הוא שיח שהולך ומקצין והאלימות גואה.
אי אפשר לעצום עיניים, ובינתיים מערכת החינוך שלנו בקריסה לתוך עצמה, חוסר משווע בכ"א והון אנושי של המערכת שאנחנו מכירים את זה היטב כי אנחנו אלה שמתמודדים עם ההשלכות יום יום שעה שעה, 24 שעות ביממה. רפורמת חינוך מיוחד שדורשת שינוי מהותי שגם בהשלכותיה אנו
מטפלים יום יום והשיח הקיצוני והאלימות שמתדפק לנו בדלת בתוך החדר שלנו מתוך החברה לתוך מערכת החינוך.
אבל בתוך כל השיבוש הזה, כי שיבוש הוא הזדמנות, יש לנו הזדמנות נדירה להניע מהלכים חינוכיים שיובילו לשינוי ולהתקדמות ולריפוי.
אז איך עושים את זה?
אז בוא נגיד, כמו כל דבר טוב ב- 3 צעדים ראשונים, ניסיתי 4, 2 או 5, איכשהו זה התכנס ל- 3, אז אני אגיד שקודם כל בראש ובראשונה החיבור בינינו, האיגוד הזה חזק בגלל האנשים שבו.
אנחנו פה בשביל לדאוג לאנשים שבאיגוד, האנשים שלנו. אנחנו פה בשביל לעבוד ביחד ובשביל שהקול שלנו יהיה קול חזק וברור.
הצעד השני הוא לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות.
אי אפשר להגיד שהמערכת בחירום ולא להתנהל כמו בחירום, אי אפשר לא להתארגן לחירום, להסית משאבים ולנהל את החירום. אם מדינת ישראל חפצה בריפוי והחלמה, היא זקוקה בבסיס למערכת חינוך טובה ואיכותית. זה סלע קיומנו.
צריך בשלב השלישי לזכור שבינה מלאכותית היא כלי עזר מעולה לאנשים, אבל היא לא תחליף לאנשים. הבעיה האמיתית שלנו היא לא בבינה המלאכותית, היא דווקא ביכולת של ילדים, בני נוער ומבוגרים לקיים מפגש אנושי מיטבי, טוב ומכבד. לכן עכשיו האחריות שלנו היא שהזמן הזה הוא
לא יהיה זמן של פילוג, לא שנאה ולא הקצנה.
אנחנו אלה שעוסקים בחינוך ואם אנחנו לא נחנך לאהבת אדם, אז מי יעשה זאת?
בואו נזכור שהכל יכול להשתנות ביום אחד, ברגע אחד, אז כדאי שנשקיע את הזמן שלנו בעשיית טוב ובחינוך לאהבת אדם.
אז אני אגיד שבגזר יש לנו כבר נוהג ומסורת לסיים כל מפגש ב- 3 מילים: תודה, בבקשה וסליחה.
אז אני מתחילה בתודה.
תודה למארגני הכנס, היה כנס חשוב ומשמעותי.
תודה רבה לועדת הבחירות. תודה על ההליך.
תודה רבה להנהלת האיגוד, הניסיון שלכם, חכמת האיגוד שאתם מחזיקים, זה המקום שיוביל את דרכי ואת הדרך של האיגוד הלאה.
תודה לכם, אתם פועלים ימים ולילות למעננו ואני עכשיו מבינה ומצטרפת לימים וללילות.
נכון שמעון.
תודה רבה לד"ר שי פרוכטמן, הוביל את האיגוד במסירות, ולשמעון כלפון שמילא את מקומו והתמודד בכבוד ובהערכה, תודה.
תודה ענקית אני אגיד לצוות המופלא שלי שבזכותו אני פה יכולה לעמוד ולקחת את המושכות, למשפחה שלי המדהימה, ועכשיו בבקשה, בבקשה תיקחו חלק פעיל יחד איתי לאורך הדרך בחשיבה, בתכנון, ביוזמה, בפרו אקטיביות, במיצוב האיגוד שלנו, האיגוד המקצועי המוביל את החינוך במדינת
ישראל, וסליחה, סליחה אם הנאום מתארך יותר מ- 6:30 דקות, אבל הנה הוא בא אל סופו.
מאחלת לכם ולנו רק טוב ושניצור ביחד את השבילים הנכונים והמתאימים לאיגוד שלנו.
תודה רבה.