ושלחתי לפניך מלאך
שתי פעמים מופיעה בתורה פרשיה שבה ה׳ אומר למשה שהוא ישלח מלאך לפני העם שיוריש את הארץ וילך לפניהם.
הראשונה בפרשת משפטים כ״ג כ׳:
״הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, הישמר מפניו ושמע בקולו....״
הפעם השנייה שה׳ אומר שישלח מלאך היא אלצנו בפרשה, אחרי חטא העגל.
אחרי הפעם הראשונה, משה לא ראה בזה בעיה ולא הביע התנגדות, וגם בקרב העם - אף אחד לא חשב שהליכה של מלאך שיכניס אותם לארץ היא דבר רע, ולכן גם אף אחד לא מתאבל או מוחה.
בפעם השניה, כאן אצלנו בפרשה לאחר חטא העגל, ה׳ אומר למשה שהוא ישלח מלאך שיכניס אותם לישראל.
״לך עלה מזה, אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים... ושלחתי לפניך מלאך וגירשתי את הכנעני האמורי והחתי... אל ארץ זבת חלב ודבש, כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך״.
אצלנו בפרשה האירוע מקבל יחס של טרגדיה ממש:
העם מבינים שמלאך שילך לפניהם זה משהו רע ומתאבלים: ״וישמע העם את הדבר הרע הזה ולא שתו איש עדיו עליו״, ומשה אומר – אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
גם אחרי שמשה מכין את הלוחות, פסל לך שני לוחות... משה מתחנן שוב – אם מצאתי חן בעיניך – ילך נא ה׳ בקרבנו. משה לא מוותר.
ה׳ נענה:.. ״כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך״ – חוזר לדבר על הורשת הארץ בגוף ראשון ולא על ידי מלאך.
ועוד – אולי בהמשך לדברים, בפרשיה הבא באותו פרק, פס׳ יב׳, משה אומר לה׳:
ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי..
ומשה מבקש מה׳ – הודיעני נא את דרכיך.
בתגובה עונה ה׳ – פני ילכו והניחותי לך. אולי מלשון נחייה – ללכת לפני.
ומשה עונה: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
מה הסיבה להבדל בין התגובות של משה והעם לשליחת המלאך בין שתי הפרשות?
ההבדל הוא המניע – מה הסיבה לשליחת המלאך.
בפעם הראשונה מדובר על מלאך שיעשה את דבר ה׳ וילך לפני העם כאמצעי נוסף של תקשורת העם עם ה׳, ואילו בפעם השנייה – המלאך מוצג כעונש שמבטא ריחוק של ה׳ מהעם – פן אכלך בדרך.
בחיים אפשר לעשות את אותה פעולה – אבל המשמעות והכוונה הם שיוצרים את ההבדל בין קירבה לבין ריחוק.