לפני כמה ימים נפגשתי עם זוג הורים מדהימים
במהלך הפגישה הם שיתפו אותי
באחד האתגרים שלהם -
"אנחנו לא מצליחים לגרום לילד שלנו (3.5) לשתף אותנו"
האב סיפר שהוא ניסה כל מיני טכניקות
שלא עבדו
האם סיפרה שרק מדי פעם, ביום טוב,
הוא מספר לה על איזו חוויה מהגן ביוזמתו
וגם אז הסיפור דל בפרטים
אבל שניהם הסכימו
שכאשר הם שואלים אותו איך היה היום שלו
או מעודדים אותו בכל מיני דרכים
לשתף אותם
תשובותיו הן:
"כיף", "לא זוכר" ו - "לא בא לי לספר"
שני ההורים ערים ומודעים למשמעויות השיתוף,
ורוצים להתחיל להנכיח את השיתוף בבית
מתוך תחושת אחריות הורית
ומתוך הידיעה הברורה
שככל שהשריר הזה יהיה יותר חזק היום
כך הם יהיו הכתובת הראשונה של ילדם
בעתיד.
ובעולם שבו יש מלחמות ורשתות חברתיות
אין מצב שאנחנו לא מטפחים
את השיח השיתופי עם הילדים.
אני נוהגת לצלם את המפגשים עם ההורים
ולהעלות לעוקבות היפות שלי טעימה בכל פעם
באמצעות סרטונים קצרים
אבל הפעם אמרתי לעצמי:
"אין מצב שאת מצמצמת את כל המידע המדהים הזה
ל90 שניות! מגיע להן לקבל את כל ההדרכה!"
כי אני יודעת שההורים האלה לא לבד
יש עוד המון שמרגישים כמותם
וגם אני, הייתי שם
עם שניים מתוך 3 ילדיי.
בפועל המפגש ארך זמן רב יותר, נשאלו שאלות, הוגשו מסקנות...
אבל ריכזתי לך את עיקרי הדברים
וכך יצאה הדרכה קצרה וממוקדת
שחייבת, אבל חייבת
להיות בכל בית ובכל לב.
כדי שתמיד נהיה הכתובת הראשונה של ילדינו
כדי שהם ירגישו בטוחים לשתף אותנו בכל חוויה ובכל אירוע
כדי שהם ידעו, ללא צל של ספק
שהם אהובים ללא תנאי
כדי שברגעים החשובים בחיים
נוכל לכוון אותם, לתמוך בהם, לעזור להם
ולהיות שם עבורם
באמת.