השעה 03:47
אני ערה כבר שעתיים,
קוצר נשימה, מועקה בחזה, גולה בגרון
ומחשבה אחת מכאיבה שחוזרת על עצמה בפעם האלף:
איך זה יכול להיות?
איך יכול להיות שאני רוצה לקנות כרטיסים לחופשה משפחתית מפנקת בחו"ל,
מגיע לי, מגיע לכולנו
וכשנכנסתי בערב לחשבון, אני רואה שאנחנו במינוס.
שוב.
איך יכול להיות שלמרות כל מה שאני יודעת,
אני שוב כאן,
מנסה לנשום בין גל ועוד גל של בושה והלקאה עצמית,
ובעיקר לא מבינה מה אני מפספסת
כי איך יכול להיות ששום דבר לא השתנה?
זה קרה ממש בתקופה הזו,
החופש הגדול לפני 8 שנים.
הייתי בעיצומה של שנה מוצלחת, הרווחתי יפה, המון עשייה משמעותית,
הכל נראה בסדר ולכן לא הצלחתי להבין
איך ייתכן שאני מביטה במספרים אדומים של מינוס מוכר.
"כולם בארץ חיים במינוס", ניסיתי להרגיע את עצמי.
"בסוף הכל מסתדר."
"תגידי תודה, זה בסך הכל כסף",
חזרתי על משפטים שבדרך כלל משתיקים את המצוקה.
אבל הפעם זה לא עזר.
יצא לך לחוות לילה שכזה?
בין אם בגלל כסף או בגלל משהו אחר בחיים,
להיות בלופ כל-כך קשוח שבבוקר קמת
עם החלטה שמשהו חייב להשתנות.
זה מה שקרה אצלי. לא ישנתי כל הלילה ועם שחר יצאתי להליכת בוקר
מכריזה לעצמי
שזהו.
משהו חייב להשתנות ביחסים שלי עם כסף.
נרשמתי לקורסים, השתתפתי בסדנאות, קניתי ספרים,
את חלקם גם קראתי (כמו "אבא עשיר, אבא עני" בדיליי של 3 עשורים),
למדתי השקעות, חקרתי אמונות כסף
צברתי המון ידע
ועדיין - לא הרבה השתנה.
התפנית קרתה באופן הכי לא צפוי:
בזכות משחק.
תהליך פשוט, אפילו קצת הזוי
שהצליח בקלילות לשנות את כל מה שהתרגלתי להאמין עד אז על כסף
כי הוא לא הצריך השקעה גדולה של זמן,
כי מהרגע הראשון התעוררו סיפורי כסף שפעלו מתחת לפני השטח
ובעיקר כי התהליך חייב אותי להסכים,
במשך 21 ימים, לפגוש את עצמי עם הרבה כסף
מעין ניסוי דמיוני קטן לבדוק מה יקרה לי
אם באמת אסכים, רק לרגע, להיות עשירה .
וזה פשוט עבד.
מאז הנחיתי 9 סבבים,
כ-1500 אנשים השתתפו ושינו את היחסים שלהם עם כסף.
והכל התחיל כם שאלה אחת פשוטה:
אם היית מגלה עכשיו כסף, הרבה מאד כסף בחשבון שלך
מה היית רוצה לעשות איתו?