הכירו את עומר דורון עטיה, עמית קרן אייסף בחו"ל, סטודנט לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד. בראיון שערכנו עמו, עומר משתף בסיפור החיים המרתק שלו, דרך שירותו הצבאי, החלומות הגדולים ועל מסע ההסברה מעורר ההשראה שיזם לאחר אירועי ה-7.10 אשר הביאו אותו לחזית ההסברה הבינלאומית:
עומר דורון עטיה גדל ברחובות, וכבר מגיל צעיר השתלב בתוכניות למחוננים. בגיל 15 החל ללמוד תואר ראשון במתמטיקה, מחשבים ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, במסגרת תוכנית המאפשרת התחלת לימודים אקדמיים לפני השירות הצבאי. לאחר מכן, התגייס לתוכנית תלפיות, שם השלים תואר שני במדעי המחשב, ושירת כ-7 שנים ביחידה 8200, בה עסק בתחומי הסייבר ואבטחת המידע.
על תקופתו כמפקד ביחידה 8200 מספר עומר: "אחד הדברים שאני הכי גאה בהם הוא שהייתי שותף להקמת תת-יחידה חדשה ביחידה. הרגשתי סיפוק עצום מהיכולת לתרום באופן משמעותי לעולם המודיעין והצלת חיים."
את דרכו ללימודים בארה"ב החל בעקבות הרצון להבין את עולם העסקים האמריקאי, במטרה להפוך ליזם. עומר בחר בלימודי תואר שני בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד בעמק הסיליקון, והגיע לקרן אייסף בזכות הקשר עם הגב' נינה ווינר. עומר משתף: "הלימודים בסטנפורד יקרים מאוד, ולא הייתי יכול לממן אותם ללא סיוע. קורות החיים שלי הגיעו לנינה ווינר, ומיד נוצר חיבור חזק. היא האמינה בי וראתה בי חלק ממשפחת אייסף מהרגע הראשון."
עומר מוסיף: "עבורי, אייסף היא ממש משפחה. בשנה שעברה השתתפתי בכמה מפגשים של סטודנטים בארה"ב והרגשתי שאני חלק מקבוצה שמגיעה מאותו רקע ואותן חוויות חיים. אתה מרגיש שהגעת למקום שמאמין בך, שיודע לחבר בין אנשים ולתת הזדמנות שווה לכולם. יש לא מעט סטודנטים באייסף שללא התמיכה הזו לא היו זוכים להזדמנויות האלה, בין אם בגלל סיבות סוציו-אקונומיות או משום שהם דור ראשון להשכלה גבוהה."
ה-7 באוקטובר התרחש זמן קצר לאחר סיום שירותו הצבאי של עומר ביחידה 8200. הוא היה בשבוע השני ללימודיו בסטנפורד, ואירח לארוחת שבת את חבריו. בשעה 20:30, כשהנורא מכל התרחש בישראל, עומר קיבל שיחת וידאו מאמו. "לא הבנתי למה היא מתקשרת באמצע הארוחה," הוא משתף. "כשהיא סיפרה שהם בממ"ד בגלל טילים, לא הייתי מופתע מדי. זה היה תרחיש מוכר, מפחיד, אבל לצערנו התרגלנו לזה."
המפנה התרחש כאשר בת זוגו אורין התקשרה והודיעה לו: "עומר, הם כובשים את בארי!" באותו רגע, עומר הבין שמשהו יוצא דופן קורה. ארוחת השבת הפכה לצפייה בחדשות עד לשעות הלילה המאוחרות. עומר מתאר: "התחושה הכי חזקה שהייתה לי באותו רגע הייתה: איך אני לא שם? אני רוצה לעזור. כמו כל עם ישראל, צפיתי בחדשות ללא הפסקה במשך יממה שלמה."
לאחר ה-7 באוקטובר, בקהילת סטנפורד חוו עומר וחבריו תחושת אחדות יהודית חזקה. יחד עם זאת, הוא מתאר: "יום לאחר המתקפה כבר קמה קבוצה אנטי-ישראלית בקמפוס, והם הציבו אוהלים פרו-פלסטינים והכריזו שמתרחש רצח עם, עוד לפני שצה"ל נכנס לעזה."
במהלך השבועות הראשונים לאחר המתקפה, עומר וחבריו נחשפו לתעמולה שקרית שהופצה על ישראל. לדוגמה, נטען כי ישראל מפעילה "בנק עור" של פלסטינים או שגונבת איברים. עומר מספר: "החוויה שלי בקמפוס הייתה קשה מאוד. כאזרח ישראלי וכמי שרואה את חבריו נלחמים, המצב היה בלתי נסבל. מצד אחד, חייתי את חיי בצל החדשות הקשות מהארץ, ומצד שני, הייתי מוקף בשקרים על ישראל."
כאשר הפרו-פלסטינים הפיצו עלילות שקר, עומר וחבריו החליטו שלא לעמוד מהצד. הם הקימו מאהל הסברה והקדישו את זמנם למאבק ההסברתי. עומר משתף: "נאבקנו במסגרת כללי האוניברסיטה, אבל הצד השני הפר את החוקים פעם אחר פעם. אני זוכר בוקר אחד, אחרי שסופה הרסה את המאהל שלנו, שגילינו שהפרו-פלסטינים השתלטו עליו והפכו אותו לשלהם. לקח לנו שלושה ימים להחזיר את המאהל בעזרת האוניברסיטה."
כעבור חצי שנה מה-7 באוקטובר, עומר חש שהמאמץ ההסברתי הולך ודועך, אך אירוע אחד גרם לו להמשיך: "סטודנט הגיע עם סרט של חמאס על ראשו. זה היה בלתי נתפס. פנינו להנהלת האוניברסיטה, אך היא לא הייתה יכולה להתערב בגלל טענות של חופש הביטוי - התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית."
לאור המצב, עומר וחבריו החליטו להקים מיצג חדש מול המאהל הפרו-פלסטיני, בו הוקרנו סרטוני הסברה ותיעודים ממתקפת ה-7 באוקטובר. לצד ההקרנות, הוצבו כסאות עבור כל אחד מהחטופים, עם שמם ותמונתם, וכן פוסטרים שהזמינו את העוברים והשבים להיחשף לנקודת המבט הישראלית. עומר הצליח לגייס תרומות עבור המיצג, והשקיע את מרבית זמנו במהלך הסמסטר בהתמקדות במאבק ההסברתי.
הצלחה משמעותית של עומר וחבריו הייתה כשהצליחו להשפיע על קהלים רחבים דרך המדיה החברתית והפעילות בקמפוס. הוא משתף: "הבנו שאנחנו משפיעים כשהתחילו להשתמש בחומרים שלנו." בנוסף, אירוע נוסף חיזק את תחושת הניצחון שלהם: "קבוצת סטודנטים פרו-פלסטינים פרצה למשרד נשיא האוניברסיטה, והאירוע יצא משליטה. אחרי שהמשטרה נאלצה לפנות אותם, הרגשנו שניצחנו, כי אנו הובלנו מאבק שקט והגיוני לעומת ההתפרצות האלימה שלהם."
לסיכום, לקראת השנה החדשה, עומר מבקש: "שנזכה להשיב את כל החטופים בשלום, שחיילנו יחזרו בשלום. שתהיה לנו שנה רגועה ובטוחה, שננצח ונתעלה על אויבנו ונחווה כמה שאפשר שקט ושלווה. בהצלחה לכל משפחת אייסף בשנה החדשה".