כשאני מגיע בבוקר, אני אומר שלום למיכאל זקש מדריך סדנת המחשבים, ואז בודק את המערכת. אם היא לא עובדת אני מפעיל אותה ובודק אם היא מסונכרנת. אחר כך אני בודק מה יש לי באותו היום במערכת.
בהמשך אני עוזר לצוות, למלווים ולמטופלים, לפעמים באים לקרוא לי ולפעמים שולחים לי הודעה ומבקשים עזרה. בנוסף, אני מנהל פרויקט של סריקת תמונות מאלבומים ישנים של המרכז, בו אני מדריך מטופלים איך לסרוק. לפעמים אני גם עוזר לסדנאות אחרות לסיים עבודות בפרויקטים גדולים, כמו בחדר העבודה, העיצוב והקרמיקה.
לפני מספר שנים למדתי מחשבים במעבדת מחשבים אל אור ברמת גן, שם עבדתי במקביל לקבלת הדרכה בתחום המחשבים. בהמשך, הייתי בהתנדבות, בעמותת 'מחשבה טובה' בלוד. שם הרכבתי מחשבים מפורקים ותיקנתי אותם. המחשבים שתיקנתי היו מיועדים לתרומה למשפחות מעוטות יכולת. הרגשתי שאני תורם ושהעבודה שלי עוזרת לאנשים אחרים.
מה ההשפעה הראשונית של הפציעה שלך על חייך האישיים והמקצועיים?
זיכרון, התנהלות, פעם הייתי עובד והכל, עכשיו אני נכה, אני תלוי באחרים בהכל - לנסוע למקום מסוים, הוצאות כספיות, ללכת לבנק, ניהול עניינים רפואיים, גם לשתות מים צריך להזכיר לי, אני לא מרגיש שאני צמא. את רוב הדברים אני שוכח.
פעם היו לי בעיות עם כסף, הייתי זקוק לכסף, במשרד הביטחון דאגו לי ל-case manager, ולמרכזת טיפול מהמרכז בשם מיכל ניצני, והם סייעו לי להתנהל כלכלית בצורה יותר טובה וכך הדברים הסתדרו לאט לאט. נהיה לי כוח רצון לעבוד ונהייתי פנוי לדברים אחרים.
היום יש לי תומכות החלטה, שעוזרות לי בענייני הבנק, זוגיות והתלבטויות אחרות שיש לי, עוזרות לי בהכל, אני נפגש איתן כל שבוע. בחיים לא חשבתי לעצמי שאני אעזור למישהו, כל החיים עזרתי לאחרים. אני תלוי באחרים, אני כלום לא יכול לעשות לבד, לא יכול לצאת מהבית לבד, לא זוכר כלום, זה קשה.
יש כמה דברים שאני זוכר יותר טוב כמו מחשבים שאני מאוד אוהב, אני מצליח לזכור את זה, לפעמים אני שוכח, אז מזכירים לי משהו קטן ואני נזכר. זאת עבודה שמאתגרת לי את המחשבה, אני צריך לחשוב כדי לא לקלקל משהו.
איך גילית כוחות חדשים למרות הפציעה? איך התחזקת מספיק כדי להגיע והשתלב בעבודה?
המדריכים שתמכו בי, כל פעם שהייתי שוכח, הם הזכירו לי. לא אמרו לי "למה שכחת". יש לי הרבה כוח רצון. אם אומרים לי לא לעשות משהו, "אתה לא תצליח" - אני מוצא דרך אחרת לעשות את הדברים. יש לי הרבה סבלנות, אני לא מתייאש, מחפש דרכים חדשות לעשות דברים, מוצא תמיד אנשים שיעזרו לי.
באילו אתגרים נתקלת במעבר לעבודה במרכז וכיצד הצלחת להתגבר על האתגרים?
היה לי פחד שאני לא אצליח, שיתייאשו ממני או יוותרו עלי אם אני אעשה טעויות. פעם לא הייתי מתעורר מוקדם, אחר כך מדריכים נתנו לי עבודה שאני אוהב בתחום המחשבים ולאט לאט נהיה לי כוח רצון להגיע למרכז. קודם לא רציתי להגיע למרכז, כי לא התחברתי לסדנאות האחרות שיש במרכז. אני מרגיש שאני עושה משהו בחיים, ושיש מישהו שאוהב אותי.
אילו קשיים אתה חווה מול אנשים חדשים?
אנשים נבהלים ממני, מהדיבור שלי, רואים שאני נכה והם נרתעים, לא מדברים איתי יותר ולא נותנים לי שירות טוב.
איך ההרגשה לעבוד עם אנשים שעברו חוויות דומות לשלך? אילו יתרונות אתה רואה בשיתוף פעולה עם נפגעי ראש אחרים?
קודם כל הבנה. אני מרגיש שיש לי משמעות בחיים, אני עוזר לצוות שצריך אותי, מרגיש שיש לי מטרה.
מה זה מרכז השיקום בשבילך?
מרכז השיקום זה בית שני בשבילי. יש בו חברים שנותנים לי כוח. יש חבר במרכז שהחיוך שלו בשבילי זה עולם ומלואו.
אילו מסרים היית רוצה להעביר לאנשים שמתמודדים עם פגיעות דומות?
לא לוותר, גם אם יגידו לא אתה לא תצליח, אז לנסות. עושים טעויות בחיים אבל בסוף מצליחים. אומרים שמטעויות לומדים.
כיצד אתה רואה את עתידך במרכז ובתחום השיקום?
אני יודע שיהיה טוב, יש לי המון תקווה עכשיו בחיים. קוראים לי שי, כמו המלאכים שי, כתוב בספר המזלות, אז כולם עוזרים לי ואני עוזר לאחרים ואם אני עוזר לאחרים אז עוזרים לי.