אז איך הפרפקציוניזם יכול לבוא לידי ביטוי
ולגרום לתקיעות בחיים שלך?
למשל בקריירה -
אולי יש לך חלומות ומטרות גדולים,
אבל את גם חוששת לשלם את המחירים שבדרך אליהם
ובינתיים?
את לא מוכנה להתפשר על שום דבר שהוא לא "מדויק",
אז את יושבת על הגדר ובוחרת שלא להחליט.
ומה שקורה בפועל זה שבמקום להתקדם
את בוחרת להמתין לרגע או לרעיון "המושלם" –
שבו הכל יסתדר כמו שצריך, ואת תדעי מראש שכלום לא ישתבש
ורק אז תוכלי לפעול.
♦
יכול להיות שקשה לך לפעמים להגדיר את מה שאת עושה או רוצה לעשות
או שאת מאמינה שאין לך מה לתת או לתרום ושיש עוד "מליון כמוך".
יכול להיות שכל שדבר שמצריך ממך להיות אקטיבית מול אחרים
(כמו להציג, לשווק או לקדם את עצמך)
גורם לך להימנע -
כי את חוששת מאיך יתפסו אותך ומה יגידו עלייך.
אולי את נמנעת מלשלוח קורות חיים,
לגשת לריאיונות עבודה
או לשווק את עצמך כעצמאית
עד שהכישורים והניסיון שלך יהיו מושלמים.
או שאת כבר כן עושה צעדים אבל כשהדברים לא ממש עובדים
את מתחילה להאמין שאולי העולם מסמן לך ש"זה לא מתאים" ושאת לא מספיק טובה.
♦
אולי את גם חווה לחץ גדול להוכיח את עצמך,
לתת ערך ושיהיו כמה שיותר מרוצים ממך (קולגות, בוסים ולקוחות) -
אבל אז מתעוררת לך חרדת ביצוע או תסמונת המתחזה
שמערערים לך את התחושה שאת מספיק מקצועית ואת היכולת שלך לעזור.
♦
אולי בפנטזיה שלך את גם מאמינה שאם היית באמת טובה במה שאת עושה
היו כבר "מגלים" אותך,
שולחים לך הרבה הצעות ופניות ורוצים לעבוד איתך?
כל אלו כנראה מובילים לספק לגבי היכולת שלך להצליח להתפרנס מעשייה משמעותית
ואת עושה "חישוב מסלול מחדש" לעיתים קרובות מדי.
אבל חשוב לי שתדעי שהפחד שלך מלקבל החלטה
על המשך הקריירה שלך,
החשש מאיך את הולכת להתפס בעיני הסביבה,
הפחד מהכישלון או מהדחייה הפוטנציאליים
והספק התמידי בכישרון שלך -
לא באמת קשורים לזה שאת לא מספיק טובה בשביל הדברים שאת רוצה,
אלא לפרפקציוניזם שגורם לך להאמין שזאת עובדה.
אז איך עוד הפרפקציוניזם יכול לבוא לידי ביטוי
ולגרום לתקיעות בחיים שלך?
למשל במערכות יחסים
את אולי נוטה להתאכזב מהר
וקשה לך להיקשר או להיפתח באמת.
אולי את משאירה הרבה דברים לעצמך,
ופוחדת לחשוף את מי שאת (מהחשש שלא יאהבו אותך).
אז אולי מבחוץ זה נראה כאילו הכל בסדר ושאת מסתדרת לבד
אבל בפנים יש לך רצון עמוק לקרבה שלא מתממש.
ואולי גם בינך לבין עצמך -
מדי פעם תוקפת אותך המחשבה ש"את לא מספיק טובה".
ואת "מוכיחה" לעצמך את זה שוב ושוב -
את מתקשה לעמוד במטרות שאת מציבה לעצמך,
את מתקשה להתחיל או לסיים משימות,
את דוחה דברים לרגע האחרון ובסופו של דבר מסיימת דברים רק מתוך
חוסר ברירה ולא מתוך רצון.
♦
וההשוואות לאחרים ואחרות יכולות להיות קשות במיוחד –
את רואה איפה הם נמצאים ואיפה את נמצאת
ובפנים את לא מאמינה שתוכלי לצמצם את הפער.
את מרוכזת בעיקר במה שאת לא עושה טוב, ובמה שאת צריכה לשפר בעצמך
ובזה שהחיים שלך רחוקים מלהיות מה שאת רוצה.
אבל מה שעומד בפער בינך לבין החיים שהיית רוצה לעצמך
הם לא ה"פגמים שלך" או כל מה שאת לא,
מה שעומד בפער
זה הפרפקציוניזם שלך.
♦
אני יודעת שזה מתיש להיות שם
אבל את לא לבד.
הרבה נשים מוכשרות וטובות חוות את אותו מאבק יומיומי בפרפקציוניזם,
שמשאיר אותן עם תחושה מתמדת של חוסר שביעות רצון.
זה לא חייב להיות ככה...
והסיבה שאני כותבת לך את זה בביטחון כי
אני מכירה על בשרי את כל מה שתיארתי כאן!
והצימצום המשמעותי של הפערים בחיים שלי
קרה בזכות זה שלמדתי לשחרר את הפרפקציוניזם ממני,
את האמונה שאני לא מספיק
וביססתי ערך עצמי יציב שלא מתערער.
ואני יודעת שזה אפשרי גם עבורך
♦