"אשת יפת תאר...והיה מחניך קדוש״
מצד אחד יורדת התורה לפרטי קדושת המחנה עד כדי "וכסית את צאתך...כי ה'
אלוקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש". תביעה גבוהה בכל הקשור לקדושת המחנה.
מאידך פותחת התורה בסיפורה של אשת יפת תאר, בה חושק הלוחם היוצא למלחמה.
ובמקום שהתורה תשלול כל אפשרות שכזאת, שהרי המחנה קדוש, היא מתירה זאת בתנאים מסוימים.
אפשר להשאר בסיפורה של אשת יפת תאר ואפשר גם להתבונן על התמונה הכוללת.
מציאות המלחמה, ההרג, יוצרים ירידה מוסרית מבחינות רבות.
די לנו אם נשמע על מקרי הביזה והאונס גם במלחמות של ימינו.
שלוש הפרשיות שבתחילת הפרשה – אשת יפת תאר, אשה שנואה ואהובה, בן סורר ומורה,
כבר גרמו לחז"ל לדרוש סמיכות פרשיות וכדברי רש"י - "אם נשאה (את אשת יפת התאר),
סופו להיות שונאה...וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה".
מה בעצם אומר לנו רש"י?
התורה מכירה בחולשת האדם בשעת מלחמה. יכלה היתה התורה לאסור הכל, אך לא בטוח שהמטרה המוסרית היתה מושגת.
כאשר התורה כותבת את שלושת המקרים בסמוך, היא בעצם אומרת לאדם המתמודד
ברגעים מסוימים עם יצרים שפלים - "הבט על הטווח הארוך, אל תתפתה לחולשה הרגעית".
אשת יפת תאר נאמרת בלשון מאד לא חיובית, אך יחד עם זאת לשון המבינה סיטואציה קיצונית בשעת מלחמה.
תובעת התורה מהאדם להבין שהוא נמצא ברגעי חולשה ולכן מציבה בפניו שלבים רבים בלקיחת האשה ומיד תובעת ממנו לא ליפול בחולשה הרגעית אלא להביט על מה שמעבר לרגעי חולשה אלה, סופך לשונאה, סופך למציאות של בן סורר.
שבת שלום.
הרב שלמה וייס. רב היישוב בני דרום