אם החרטה היא אמיתית אז בשביל מה צריך גם קבלה לעתיד?
ידוע שבשלבי התשובה יש את עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד (רמב"ם, הלכות תשובה, ב,ב). הייתכן שאדם שמצטער ומתחרט באמת על חטא שחטא, עדיין מתכוון להמשיך ולחטוא באותו החטא? הרי אם אדם מתחרט בכל ליבו, אז ברור שהוא אינו מתכוון להמשיך ולעשות בעתיד את אותו המעשה שהוא כל כך מצטער עליו! אם כן, מדוע צריך גם "חרטה" וגם "קבלה לעתיד"?
הרב חיים סבתו מסביר, שקבלה לעתיד אינה רק ההחלטה שלא לחטוא שוב. קבלה לעתיד הינה תכנון העתיד באופן שונה ממה שהיה עד כה, תכנון הלו"ז וההתנהגות באופן שלא יבוא שוב לידי זה החטא. למשל, אם אני יודע שלא בריא עבורי לאכול ממתקים, אבל אני חוטא ואוכל, ואז מצטער ומתחרט על כך, אז "קבלה לעתיד" היא לא רק להחליט שיותר לא אוכל עוד ממתקים, אלא למשל לקבל על עצמי שכלל לא להכניס לביתי את הממתקים הללו, או שלא לעבור ליד אותה החנות, או להתחיל לצרוך סוכרים באופן בריא יותר כגון על ידי אכילת פירות. כלומר, לתכנן עתיד שונה.
ניתן אולי גם להציע פירוש פסיכולוגי, לפיו מטרת ה"קבלה לעתיד" היא דווקא לעזוב את החרטה. החרטה הינה נבירה בעבר, בעבירה. המתחרט עסוק במה שהיה, בחטא שחטא, הוא מצטער על מעשהו, כואב את העבר, ועלול גם לשקוע בעצבות או בייאוש. אולם אז מגיע השלב בו על האדם להתמקד בעתיד: תפסיק להתחרט על העבר רווי הצער והמרמור ותעבור לחשוב על העתיד שאתה מאחל לעצמך, עתיד בו אתה כבר לא חוטא, עתיד בו אתה מצליח לפעול ולחיות כפי שאתה רוצה, עתיד בו החטא כבר נסלח, ואינו מכביד עליך. רק בתחושה כזו נשלם תהליך התשובה וכך לאדם יש את הכוחות, המוטיבציה והרוח האופטימית להמשיך לחיות בצורה שלמה יותר.
אולי זו הסיבה שכבר בפתיחת היום הקדוש, אנו מסיימים את הכרזת "כל נדרי" במילים: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך". זהו, השתחררנו מנדרינו ומכבלי העבר, ה' סלח, עכשיו ניגשים אל היום הקדוש מתוך אמונה וביטחון, כשפנינו אל העתיד.
יהי רצון שרוח אופטימית, רוח של אחווה, אמונה בצדקת דרכנו, וביטחון בצור גואלנו, ילוו את עמנו במעשינו בשנה הבאה עלינו לטובה, וה' יאמר די לצרותינו, ויגאלנו מהירה.
גמר חתימה טובה!
כתב: אריאל רונן. ניר גלים