הזוגיות הבאה שלך לא ״תיפול״ עליך משמיים
והאהבה לא תדפוק לך בדלת.
צריך להפתח לאהבה ולהביא אותה אליך.
חזרת הבייתה בערב והלבד שלך קיבל את פניך בזרועות פתוחות
למחרת, אותו הדבר. הלבד נמצא איתך ביום, בערב ובלילה.
יום יום, בימי החול, בחגים ובימי החופש.
החיים קורים וכמעט שלא שמים לב שהזמן עובר
ואז
מגיע סוף השנה עם חשבון הנפש שמזכיר לך שהחמצת עוד שנה של חיים של ביחד עם אדם שאוהב אותך ושכיף לך לאהוב אותו, על כל הטוב שבזה.
אז נזכרת וקצת נחרדת אבל לא יותר מדי, כי ביחד עם השנה החדשה
נולדה לה שוב אותה תקווה (ישנה) שאומרת
״הנה, השנה הזאת תהיה ה-שנה שבה אמצא אהבה ולא אהיה יותר לבד״
ויש מרץ וחשק מחודשים לעשות ולחוות ואפילו מנסים...
וחודשיים אחרי, בערך, שמת לב שלא היה לך יותר מדייט אחד
ושבעצם, ממש לא בא לך החיפוש המתסכל הזה..
אז מה עכשיו? מה נשאר לומר? מהי המסקנה המתבקשת?
זה לא נורא... ״מתרגלים״...וזה נכון.
מתרגלים אבל מחמיצים את כל מה שאפשר לקבל מאהבה טובה.
(זוכר/ת אותך איך היה כשאהבת?)
והתרחיש הזה, חוזר על עצמו כל שנה מחדש.
והעיניים שלך עדיין תרות אחרי מועמדים לאהבה ...באתרים, ברחוב...
בכל מקום שבו יש אנשים
וכששואלים אותך ״זוגיות מתי״, התשובה שלך היא -
״אולי כשיהיה לי מזל״ ״כשהבורא יביא לי״...
״כשהייקום, כשיהיה נס...אם צריך לקרות זה יקרה״
אני מקווה שהאהבה הבאה שלי תיפול עלי משמים״.
(תשובות נהדרות. זה אומר שלא ויתרת :))
כפי שכולנו יודעים, מהשמים נופל הגשם, לפעמים גם טילים או מיירטים נופלים משם...
אבל בני זוג? הם לא באים משם.
בני זוג טובים נמצאים לידך, על האדמה והם יתחברו אליך כשירגישו את האנרגיה המחברת שלך שכרגע היא כלואה בין הפחדים והמחסומים שלך
שמסתתרים בתוך התת מודע שלך וכביכול ״שומרים״ שומרים עליך
מפני קשר זוגי אוהב פוגעני.
אבל מי אמר שהקשר הזוגי הבא שלך יהיה פוגעני?
מדוע להזהר ממנו כבר עכשיו עוד לפני שהכרת את הבן אדם שיהיה איתך?
לרוב זה קורה הפוך.
קודם מכירים את המועמדים לאהבה, אחר כך אוהבים
אחר כך נכנסים לפורמט זוגי כלשהו ורק אז...
אם יש בעיות כלשהן שצריך להשמר בפניהם - אפשר להפגע
או - שאפשר להתייחס נכון למה שלא עובד ולפרק את הבעיה.
לתקן מה שזקוק לתיקון ואז - אפשר להמשיך לאהוב ולהיות זוגיים.