מה עניין השמחה לחג הסוכות?
יש דבר משונה מאוד בחג הסוכות, מצד אחד חג זה יותר מכל חג אחר בתורה, מזוהה עם שמחה: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ). בכל התורה כולה השמחה נזכרת פעם אחת בקשר לשבועות – ושלוש פעמים באשר לסוכות. מכאן שמו "זמן שמחתנו״.
אך למרבה התמיהה, שמחה זו שורה בחג המציין דווקא אחד מן היסודות השליליים בשנות המדבר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".
במשך ארבעים שנה חיו בני ישראל בלי בתים קבועים, נוסעים וחונים. הם היו בישימון, באדמת הפקר, במקום שאין לדעת למה לצפות בו ואילו סכנות אורבות בהמשך הדרך. כמובן, העם נהנה מהגנתו של ה'. ועדיין, אף פעם לא יכול היה לדעת מראש איזו צרה תבוא עליו ואיך יגן עליו ה' מפניה. זו הייתה תקופה ממושכת של חוסר ודאות.
לפסח, חג היציאה לחירות, הגיוני היה לקרוא זמן שמחתנו. או לשבועות, חג מתן תורה. מדוע לתת כותרת כזאת דווקא לחג המציין ארבעים שנות חשיפה לחום, לקור, לרוח ולגשם?
ועוד – מה היה הנס בסוכות? המסע במדבר תוך השתכנות בבתי עראי לא היה לא פלאי ולא מיוחד. כך עושים אנשים שעוברים במדבר. אין להם ברירה.
רבי ישמעאל הציע פירוש שהסוכות שבפסוק היו ענני הכבוד שליוו את בני ישראל בנדודים, הגנו עליהם מפני חום וקור, שמרו עליהם מפני אויביהם, והראו להם את הדרך. בעקבותיו, רש"י ורמב"ן סבורים כי זהו המובן הפשוט של הכתוב "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל": הושבָתם תחת ענן הכבוד.
ובכל זאת הפירוש קשה. סוכה אינה דומה לענן כבוד. היא שונה ממנו תכלית שוני.
ואכן, רבי עקיבא חולק על רבי ישמעאל ואומר שהסוכות הנזכרות בתורה בעניין חג הסוכות כשמן כן הן: סוכות. בקתות, צריפים מסוככים, מגורים זמניים.
חג הסוכות הוא מעין תזכורת שנתית מאת ה': אל תחשבו שקירות איתנים הם המפתח להרגשת ביטחון. הובלתי את אבותיכם במדבר כך שלא ישכחו אף פעם שכדי להיכנס לארץ הם נדרשו להתגבר על תלאות ומכשולים. "בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בסוכות השבריריות הללו, החשופות לפגעי הטבע, רכשו בני ישראל את העוז לחיות עם אי-ודאות.
הרב יונתן זקס