הימים עוברים עליך בתחושה שמשהו חסר – בהרגשת תקיעות ועייפות,
לפעמים כאילו הכל קורה לאט מדי, קשה מדי, משעמם או לא מספיק.
כשעולה בך הרצון לשינוי, הוא נבלע בתוך השגרה, כשהימים חולפים, והחלומות שלך נדחים ל"אחר כך".
את/ה חי/ה בהרגשה שכל כך הרבה אנשים תלויים בך וכמעט כל פעולה שלך סובבת סביבם, שאת/ה זה שמחזיק/ה עבורם וזה מה שמחזיק אותך.
אבל מה איתך?
יש לך רצון לקחת לעצמך קצת זמן, להתמקד במה שחשוב לך, במטרות שלך, בחלומות שלך, בדברים שמיטיבים איתך.
אבל המחשבות שמגיעות מיד אח"כ משתלטות: "אולי אני אגזול מהזמן עם הילדים?" או "אם אני לא אעשה את זה – דברים פשוט יתמוטטו סביבי."
להיות הכל עבור כולם גורם לך להרגיש בעל/ת ערך, אך זה גם מתיש. התוכניות שלך נדחקות שוב ושוב. אולי זה הצורך לרצות אחרים, אולי זה הפחד שאת/ה לא באמת יודע/ת איך להשיג את מה שאת/ה באמת רוצה.
בפנים- תחושת הקורבנות מתגברת – ואיתה אולי גם תחושת כעס קטנה על כך שהסביבה גורמת לך לוותר על עצמך,
אולי זה את/ה שמוותר/ת לעצמך?
אם העייפות מלרדוף אחרי הצרכים של אחרים מוכרת לך
יחד עם ההרגשה שהיית רוצה יותר,
אולי הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים,
ולהעז לחשוב מחדש על מה שחשוב לך באמת.