"עם אשר רוח בו", זהו נושאו של חודש הארגון שהשבת נציין את שבת הארגון.
בחלומו שומע יעקב את דבר ה' ללא כל בקשה מצידו של יעקב.
דבר ה' מבטיחו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה
הזאת,כי לא אעזבך..."
פלא הוא אם כן, מדוע כאשר מתעורר יעקב בבקר נודר הוא נדר ואומר-
"אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה...ונתן לי לחם לאכל...ושבתי בשלום אל בית אבי" וכו'? הרי השגחת ה' עליו הובטחה לו כבר.
אולם נראה שמציאות זו קיימת בכל אחד מאיתנו, לכל אחד יש אפשרות לטפס מעלה מעלה.
השאלה והצפיה הגדולה היא האם באמת יצליח לממש זאת.
ההבטחה האלוקית אינה מבטיחה את קיומה והתממשותה.
היא פוטנציאל שמימושו תלוי באדם.
לימדנו הרב סולוביצ'יק על שש הדפיקות שדפק בורא עולם על דלת הרעיה,עם ישראל,
כדי שיעלו ארצה,אך הרעיה לא שמה ליבה לכך.
ועוד הרבה שנים קודם, משמיע כורש מלך פרס את ההצהרה לעם ישראל
שתמו ימי הגלות, אך רק מעטים מימשו הבטחה זאת.
וכך גם לעתיד לבוא מלמדנו ריה"ל- שירושלים לא תיבנה אלא כאשר ניכסוף אליה "תכלית הכוסף".
יעקב שומע את ההבטחה האלוקית,
אך חוזר על הדברים כמשיח לעצמו,כתובע מעצמו "והיה ה' לי לאלוקים",
מתוך תובנה זו, מתוך תביעה זו מעצמו, מקוה הוא שאכן יצליח לממש את ההבטחה האלוקית ששמע בחלום.
כאמור, השבת נציין את שבת הארגון, אחרי שנת מלחמה בה שמענו וראינו את עוצמתם
של חיילי צה"ל.
שמענו אמירות גדולות, מוכנות לשאת בעול המלחמה ואף למסור את הנפש.
עם ישראל כולו וחיילי צה"ל בראשם נאבקו ונאבקים על מימוש ההבטחה האלוקית
"לך אתן את הארץ הזאת".
הבטחה ארוכת שנים שרק "עם אשר רוח בו" יכל לתבוע מעצמו לממש אותה.
בתקוה לשמיעת תרועת הנצחון המלאה,
שיבת החטופים ורפואה לפצועים.
שבת שלום
הרב שלמה וייס, בני דרום