רעיון לפרשת שבוע חיי שרה
פרשת חיי שרה עוסקת בנושאים עמוקים הקשורים לחיים, מוות, נאמנות ואמונה
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה, חוץ כמובן מענין מותה וקבורתה של שרה, הוא המסע של אליעזר למצוא ולהביא אישה ליצחק.
אחת מתכונות האשה המיועדת צריכה להיות חסד.
ואמנם ניתן לראות זאת בפסוקי הדיבור של אליעזר (כד יד) "וְהָיָ֣ה הַנַּֽעֲרָ֗ה (כתיב הנער) אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָֽמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי"
וצריך להבין איך ניתן להבין מתוך הסיטואציה המובאת כי "אותה הוכחת לעבדך ליצחק" במה מתבטאת תכונת החסד של המיועדת במבחן זה?
מאותו המבחן אנו לומדים את עליונותה של מידת החסד על מידת הרחמים. אליעזר לא רצה שהנערה תשקה רק אותו, אלא גם את הגמלים.
מה היה העניין בכך? למה לא בחן אותה אם תשקה אותו ואת אנשיו?
כאשר אדם רואה אדם אחר הסובל מצער ומכאובים, הרי זה נוגע לליבו ומעוררו לעזור לו ולהקל סבלו מעליו וזו מידת הרחמים.
רבקה בוודאי ריחמה על אותו עבד מבוגר שהגיע זה עתה ממסע ארוך ולכן להשקות אותו היה תוצר של מידת הרחמים שבה. אבל עניין החסד הוא, שאיש חסד אמיתי תמיד מחפש לעשות עוד חסד, בלי קשר להתעוררות ליבו ברחמים. לכן ניסה אליעזר את רבקה בעניין הגמלים ולא האנשים, כי לא לכל אדם יש התעוררות הרחמים על בעלי חיים, ובכך ניתן למדוד את מידת החסד של רבקה באמת, האם תשקה גם את הגמלים או שתפעל רק מתוך רחמיה על אליעזר.
בפרשה זו אנו גם נפרדים מאברהם אבינו איש החסד ואולי כאן המקום לחזור אחורה לפרשות הקודמות ולראות את מופעי החסד של אברהם (נביא כאן מופע אחד) ומכאן יובן מדוע התכונה המבוקשת אצל רבקה היתה תכונת החסד.
נקפוץ לפרשת נח, כתוב בפסוק (ו, ט) "אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ" וידוע הוא כפי שמביא רש"י ד"ה בדורותיו: יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח – אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי – לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום.
וכאן יש לשאול כיצד הגיעו רבותינו לדרוש אותו לגנאי? הרי התורה מעידה עליו שהיה איש צדיק והתהלך את האלוהים.
יש מקום לתרץ ולאמר כי רבותינו שדרשו לגנאי השוו אותו לאברהם אבינו,כשהקב"ה אמר לנח כי הוא עומד לשחת את הארץ במבול ומונה לו את מי יכניס לתיבה, לא ראינו כי נח ניסה לשנות את הגזרה או לפחות להכניס עוד אנשים לתיבה, אפילו לא ממשפחתו הקרובה.
לעומת זאת אברהם אבינו כששמע מה' כי הוא עומד להפוך את סדום, ניסה לבטל את הגזרה בכל כוחו ולא חסך בהתדיינות מול הקב"ה. כל זאת כאשר אברהם יודע שאנשי סדום רעים וחטאים, ואינם קשורים אליו בכל דרך שהיא.
וזה ההבדל בין נח לאברהם. (יש עוד מובאות בנושא החסד של אברהם אך לא כאן המקום להאריך)
לסיכום:
אברהם היה איש של חסד ושל אמונה גדולה ולכן התכונה הדומיננטית המבוקשת מהאישה המיועדת ליצחק, בנו ממשיך דרכו, היא תכונת החסד.
מהפרשה אנו לומדים על החשיבות של ההשקעה בעתיד גם במחיר של מאמץ רב.
עלינו לדבוק באמונתינו ובערכינו ולהביט קדימה, גם במצבים בהם נראה שהפעולות שלנו אינן קשורות ישירות להווה. בדיוק כפי שאברהם ואליעזר פעלו מתוך מבט רחב ואמונה איתנ , כך גם עלינו לנהוג בחיים האישיים והקהילתיים שלנו.
שבת שלום
ינון עצר