"וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה"..
מספר המדרש במסכת סוטה יג':
"כיוון שהגיעו למערת המכפלה ,הגיע עשו והחל מעכב. אמר להם שלי הוא. אמרו לו והרי מכרת את חלקך? אמר להם את בכורתי מכרתי, אך האם את חלקי מכרתי? אמרו לו כן, שהרי כתוב "בקברי אשר כריתי לי". אמר להם הביאו לי את האיגרת. אמרו לו האיגרת במצרים היא. ומי ילך? ילך נפתלי שקל הוא כאילה. היה שם חושים בן דן, שכבדו אוזניו משמוע, אמר להם מאי האי? אמרו לו אנו מתעכבים שישוב נפתלי מארץ מצרים. אמר להם ועד שיבוא נפתלי ממצרים יהא אבי אבא מוטל בביזיון?! מיד נטל מקל וכרת את ראשו של עשו".(במקור בארמית)
שואל הרב שמואלביץ, הלא כל בניו של יעקב נוכחים היו במעמד הקבורה , מדוע דווקא חושים בן דן היה זה שהזדעק לנוכח בזיון הקבורה וכי הם לא חשו בזה?
אומר הרב שמואלביץ זצ"ל, שכאן ניתן ללמוד מהו כוח השחיקה של ההרגל , פעמים רבות אדם נגרר למציאות מסוימת והוא מוצא את עצמו מתנהל בניגוד מוחלט לרצונו האמיתי ולתפיסת עולמו , חושי הביקורת שלו מתקהים והוא מתנהג באופן כזה, שבימים כתיקונם התנהגות כזו הייתה בעיניו לצנינים.
בני יעקב עסקו בויכוח קשה עם עשיו על חוקיות קבורת יעקב במערת המכפלה , הוויכוח מתארך כשכל צד מנסה להוכיח את צדקתו, ובתוך להט הויכוח מוטל יעקב אבינו בביזיון והם לא שמים לב .חושים בן דן, מכיוון שהיה כבד שמיעה לא נטל חלק ועניין בויכוח, ומול עיניו הייתה רק התמונה האמיתית של "אבי אבא מוטל בביזיון" לכן היה זה הוא,שהיה מסוגל להזדעק ולעשות מעשה כדי לסיים את תמונת בזיון המת.
שבת שלום,
אליהו סלומון, רב המועצה