|
הורים יקרים שלום רב,
ימי ספירת העומר הולכים ועוברים ועם ישראל הולך וקרב לחג מתן תורה, אלא שאין אנו יורדים לעומק מהותם וחשיבותם של הימים הגדולים האלה, ומה השיעור החשוב שהם מלמדים אותנו.
רבנו אהרן הלוי ז"ל בעל "ספר החינוך", מסביר בטוב טעם את מהות מצוות ספירת העומר, וכותב:
כי – אכן – הסיבה לגאולת ישראל ממצרים,
הייתה
כדי להראות את החפץ והחשק הגדול שיש בלבם אל היום הנכבד – יום מתן תורה – כאילו היו עבד השואף לצאת לחופשי, הסופר את הימים מתי יבוא הרגע הנכסף הזה, נצטווינו לספור את הימים שכלים והולכים, כדי להראות כי כל ישענו וחפצנו להגיע את היום הגדול ההוא.
מעניין מאד! עד עתה ידענו שכיסופין וציפייה הם דברים שבנפש, דברים שצריכים לבוא מעומק הלב, אחרת אין בהם תוכן, וא"כ איך אפשר לבקש מאדם תספור את הימים הנותרים ליום מתן תורה כדי שתראה שאתה צמא לתורה, והוא נפשו יבשה אין כל, ואין בה צמאון לתורה?
ובכלל האם שייך ציווי על דבר כזה?
ונראה שפני הדברים אינם כן, והתורה אינה מתכוונת להטיל עלינו רגשות וחוויות מלמעלה, ועיקר כוונת בעל החינוך אינה לחייבנו לכוון כוונות שאינם לפי מדרגתנו אלא להודיע וללמד שהדרך לקבלת התורה היא דרך הציפייה והצימאון אליה, ואת המפתח לקבלת התורה אין לנו לחפש ביום מתן תורה עצמו כשהענן כבר נמצא על ההר והקולות והברקים בשמים, אלא חמישים יום לפני כן כשכל יום אנו מכינים את היום ההוא ומצפים לבואו כדי לקבל התורה.
כי רק נפש צמאה וכוספת המחכה לרוות צימאונה, והמגלה קוצר רוח בציפייה לאותו יום גדול ונכבד, היה היא שתזכה ותגדל ותתעלה במעלות גדולות ורמות, ורק היא יכולה להיות כלי-קיבול למתנת האלקים הגדולה הזו שניתנה לבני ישראל עלי אדמות.
אבל לא כן הנפש היבשה, זו הנאכלת בבעיות הקטנות של החיים, ואינה מצליחה להתעלות עליהם ולבקש מנוס לעצמה במזון הרוחני שרק הוא נאה ויאה לה, זו אינה ממששת את החיים אבל החיים עוברים מעליה, על כן גם כשמגיעים לימים הגדולים ביותר היא ממשיכה להיות אטומה וסתומה ללא שמץ של רגש, או שמחת-חיים, או השמחה הגדולה שיש בהישגים הרוחניים.
היא תגיע לחג השבועות כגחלת-עמומה, ולאחריו גם תמשיך להיות כזו, כי השיגרה אוכלת בה ואוי למי שמפספס את ההזדמנויות הגדולות האלה!…
אנו מאחלים לעצמנו שנגיע בצפייה לחג השבועות ולהתמלא בקדושה גם מהצפייה וגם מקבלת התורה מחדש מתוך שמחה אמיתית!
חג שמח!
הרב אליעזר איזמן
|