ג'וזפה מציני אקטיביסט איטלקי מהמאה ה 18 אמר פעם ש"משפחה זו המדינה של הלב", שזו בעיני אנלוגיה מעניינת כי המשפט הבא שאני שומעת שעולה בתוכי בהקשר הזה הוא : "כן, וזה מורכב".
לטוב ולרע זה הקשר הותיק ביותר שלנו.
זוכרים לנו (ומזכירים לנו בכל הזדמנות) כל הצלחה שלנו לאורך השנים, וגם כל פאשלה.
לעיתים משפחה היא המקום שהכי קשה לנו להביא את עצמנו חדשים כשאנחנו עושים שינוי.
יש תפקידים ישנים שלקחנו על עצמנו ואנחנו כבר כמהים להשתחרר מהם.
יש דפוסים ישנים שאימצנו שאנחנו רוצים לשחרר כי הם כבר לא מבטאים את מי שאנחנו באמת.
תהליכי התפתחות ומודעות שאנחנו עוברים מאפשרים לנו לחשוף רבדים נוספים שמצויים בתוכנו לעצמנו ולסביבה.
אז למה זה קשה להביא את זה פנימה לתוך המשפחה.
האם זה חייב להיות ככה?
איך אפשר להביא לשם ריפוי ואיזון.
איזה בחירות חדשות ומיטיבות אפשר ליצור ?
אני חוקרת את זה כבר תקופה
איך ליצור מציאות חדשה הקשר ישן.
יום המשפחה 2018 זו הזדמנות מצויינת לפתוח דלת למציאות כזו.
אם אתם רוצים לבוא לחקור יחד איתי אתם מוזמנים.