גיליתי שבעצם- לגדל ילד(ים) זה לא כל כך פשוט.

 

ברגע אחד השתנו לי החיים,

אבל לקח לי הרבה זמן להבין את זה...

 

ופתאום גיליתי שאני צריכה להתמודד עם ילדים שיש להם דעה,

שלא תמיד מוצא חן בעיניהם מה שאני מבקשת או רוצה,

ואם אני כועסת... מאבדת סבלנות... צועקת,

המצפון... אוי המצפון.

 

מה בסך הכל רציתי? להיות אמא טובה.

זה מה שתמיד חלמתי עליו,

ואפילו, כבת בכורה, היה לי המון ניסיון עם ילדים קטנים. וסבלנות. ורעיונות. ומשחקים.

ואז באה המציאות, והתחילה לצחוק בפרצוף לכל החלומות הורודים.

 

אז תפסתי את עצמי בידיים, והתחלתי ללמוד ולחקור.

גיליתי שהשוק מוצף במומחי הורות שונים,

וכולם מבטיחים אותו דבר: שאת תדעי איך לגרום לילדים שלך לעשות מה שאת רוצה,

בלי לצעוק

בלי להעניש

בלי לספור עד שלוש בקול מאיים

וכל כך רציתי להאמין להבטחות האלה.

 

חיפשתי וחיפשתי, דרך שאצליח להתחבר אליה.

כבר הייתי בוגרת של תואר ראשון בעבודה סוציאלית, והייתה לי קצת הבנה וידע על ילדים גם מהפן הרגשי.

אז קראתי. למדתי. שאלתי. ניסיתי.

ניסיתי את השיטה הזאת, ואת השיטה הזאת,

ניסיתי למצוא משהו שאתחבר אליו.

וכל פעם מחדש, אכזבה.

למדתי, למדתי המון

אבל היה לי מאוד קשה להשלים עם הגישות השונות שנחשפתי אליהן. 

לקח לי זמן להבין למה...

 

ותמיד המשכתי לחפש את הפיתרון,אותו פיתרון מופלא,

השיטה שתגרום לי להיות אמא טובה.

 

בינתיים, הציעו לי בעבודה להיכנס לפרויקט חדש,ולתת הדרכה מקצועית- לחונכות רגשיות של ילדים בסיכון.

הפתח שנפתח לי לעולמם הרגשי המופלא של ילדים ריתק אותי.

התחלתי לחקור עוד ועוד את התחום, לרכוש כלים להיכרות עם נפש הילד וללמד את החונכות איך לעבוד איתם. 

התוצאות היו מדהימות,

החונכות למדו להכיר את העולם הפנימי של הילדים, ולחולל שינויים עצומים בקשרים החברתיים ובביטחון העצמי שלהם.

לאט לאט התחלנו להעביר את הכלים הללו גם לאימהות של הילדים.

וגם אני, ניסיתי אותם בבית, עם הילדים שלי.

ופתאום, משהו בחיפוש אחרי הפתרון הקסום שקרץ לי תמיד מהמומחים בחוץ קצת נשכח...

ועכשיו, לאחר שפיתחתי מגוון כלים שעוזרים למבוגר להכיר את עולמו הפנימי של ילד,

הבנתי, שכל השיטות שהכרתי, והבטיחו פיתרון קסם שאמור להתאים לכל הילדים בעולם, פשוט לא מסתדרות לי-

כי כל ילד הוא כל כך שונה.

וזה בעצם מה שהפריע לי בכל שיטה שפגשתי...

 

לאחר כמה שנים, עברתי דירה והחלפתי מקום עבודה.

התחלתי לעסוק בהנחיית הורים לילדי אומנה,

ולעשות גם עבודה רגשית עם הילדים.

בחנתי את תהליכי הצמיחה המופלאים שעברו ילדי האומנה שליוויתי,

וגיליתי מה היו הדרכים שגרמו להורי האומנה להצליח להיות הורים טובים עבורם.

עשיתי תואר שני טיפולי, בהתמחות ילדים ומשפחה,

והמחקר שלי עסק בשאלה, מהי אמא טובה?

אבל המצפון שלי כאמא... המשיך לעשות את שלו,

והעיסוק בתחום גרם לי עוד יותר לחפש ולחפש

מה אומרים המומחים?

 

כי גם אם למדתי איך להכיר את הילדים שלי לעומק,

עדיין לא ידעתי איך להתמודד בלי צעקות ועונשים מאיימים

כשאני רוצה משהו והם אומרים לא

או כשהם רוצים משהו ואני אומרת לא...

והסצנות מתחילות...

 

ואז,

בעלי יצא למילואים.

 

הייתי רק שלושה חודשים אחרי לידת הבת השלישית,

עדיין מסתגלת לאימהות החדשה הזאת,

כשכבר יש יותר ילדים- מידיים

ופתאום... אני צריכה להסתדר בלעדיו...

 

אחרי שבוע של מילואים, כשהמצפון שלי חוגג

על כל הכשלונות שהיו לי השבוע,

על כל דקה של חוסר סבלנות

על כל עליית טון

ועל כך שהבית היה הפוך בצורה נוראית...

עצרתי.

 

עשיתי לעצמי הערכת מצב,

והחלטתי שהשבוע הבא יהיה שונה!

הייתי כל כך מותשת מהשבוע הזה,

הייתי כל כך מדוכאת ממנו

והרגשתי אמא כל כך רעה.

כמובן שההורמונים של אחרי לידה לא תרמו לעניין...

וזה פשוט גרם לי להבין

שאני לא מסוגלת לעבור עוד שבוע כזה!!!

 

אז ישבתי ותכננתי,

איך אני הולכת להשתמש בכל הכלים המקצועיים שרכשתי עם השנים,

במהלך השבוע השני.

ולתדהמתי,

השבוע השני של המילואים היה מדהים!!!

 

לא הרגשתי מסכנה,

הייתי רגועה וסבלנית,

והבית... לא רק שנשאר מאורגן-

הצלחתי אפילו לשדרג את מצבו

ולסדר עוד יותר ממה שהיה לפני תחילת המילואים!

 

טוב, ברור שמאוד שמחתי כשבעלי חזר סוף סוף :)

אבל זאת הייתה שמחה נקייה,

לא שמחה של "סוף סוף הגעת תיקח אותם ממני כבר"

(מצפון.......).

 

ואז פתאום, בבת אחת,

בתוך השמחה הזאת,

נפל לי האסימון.

בום! שמעתם אותו נופל?

נפל לי כזה אסימון,

חשבתי על כל הכלים שהשתמשתי בהם השבוע

חשבתי על כל הידע המקצועי שרכשתי באקדמיה

ובניסיון שצברתי בהנחיית הורים בשטח,

ופתאום הבנתי שבעצם-

יש לי פה שיטה.

 

יש לי פה מודל,

מודל, בן שלושה שלבים

שעובד.

אבל לא מודל נוקשה עם פעולות מסוימות שאמורות להתאים לכולם.

כי כל ילד הוא שונה,

וכל הורה הוא שונה

וכשישבתי וניתחתי את זה הבנתי,

שהמודל הזה שבניתי ויצרתי-

מתוך החיים, והידע התאורטי, והעבודה-

הוא מודל שיכול לעבוד לכולם,

כי הוא מתאים את עצמו לכל אחד- באופן לגמרי פרטני.

ובעיקר, כי זה מודל שמחזיר את הכוח, הכבוד והמושכות,

לאינטואיציה הפנימית שיש לכל הורה, עמוק בפנים

לצד הידע המקצועי והמתקדם ביותר על תהליכים התפתחותיים ורגשיים של ילדים.

 

אז התחלתי לנסות לעבוד עם הורים בעזרת הגישה הזאת,

והתחלתי לשים לב לשימוש שלי בה ביום-יום.

וזה פשוט עבד.

פתאום, האווירה בבית שלי השתפרה פלאים

הקולות המצפוניים שלי התחילו להיבהל...

והתגובות מהורים שעבדתי איתם לא איחרו להגיע,

הם אמרו שהמודל שלי הוא כמו קסם שנכנס אליהם הביתה

והמשפט שהכי חזר על עצמו היה:

"הדר, בזכות העבודה איתך יש בבית שלנו רוגע ושלווה".

 

אבל הכי כיף היה לראות את השינוי בהתנהגות של הילדים שלי :)

 

ועכשיו, החלטתי שלא רק להורי אומנה מגיע להנות מדרך העבודה הייחודית הזו,

והשליחות שלי היא להביא את הקסם לכמה שיותר בתים בישראל

ולעזור להורים להפוך להיות הורים רגועים,

לאהוב את ההורים שהם

וליצור בבית את המציאות שהם רוצים ובוחרים.