בשנה האחרונה התמודדתי עם תחושת המוות האישית שלי והבחירה בחיים.
עד לא מזמן הרגשתי שמתתי, ושחיי נגמרו. שאין אוויר לנשימה, שום דבר לא הכין אותי למוות פנימי.
אני מכירה מקרוב משברים קטנים יותר או פחות. התמודדות עם מוות אישי פנימי שלי, לזה החיים לא הכינו אותי...
לא קלה הבחירה בחיים
זו בחירה מטלטלת והופכת מקצה לקצה
המציפה רגשות אשם, שעם הזמן דועכות
הפרפר הפנימי שלי, נלחם במלאך המוות,
שייתן לו עוד הזדמנות לחיים
מאוד קל ונוח, לשקוע עמוק בייאוש. במיוחד כשיש סיבה מוצדקת
המסלול שלי מעולם לא היה ידוע מראש או מובן מאליו.
מעולם לא בחרתי להישאר באזור הנוחות,
תמיד הזזתי את עצמי כדי לשחרר ולאפשר.
בסוף, זה הכי משתלם!
בשנה הזאת נלחמתי כלביאה בפרפר שקמל מבפנים. אפשרתי לדברים להיות בנוכחות.
הפעם בחרתי לשחרר,
בכדי לאפשר
לפרפר שאני, לחיות .
בימים אלו, הפרפר חזר להיות גולם. אני יולדת אותו מחדש
בהרצאת השראה מלאת משמעות לבחירה בחיים
זו הלידה המחודשת של הפרפר
לראות את מעופו ולהקשיב ,
ללמוד ולקבל את ניצחון סיפור
שלו. שלי. שלכם.