אומרים שהגאולה תבוא רק אם עם ישראל יחזור בתשובה. אז איך אומרים שהגאולה צריכה להגיע כל רגע, הרי רוב עם ישראל לא שומרים תורה ומצוות לעת עתה?
"מפני חטאינו גלינו מארצנו" אנו אומרים בנוסח התפילה, והגאולה תגיע כאשר עם ישראל יעשה תשובה, כמו שאומרת הגמרא (מסכת סנהדרין דף צ"ז עמוד ב') "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה", והרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז' הלכה ה') קובע להלכה "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", אז איך אנחנו מאמינים שמשיח יבוא עכשיו, הרי צריך שכולם יחזרו בתשובה ורק אז יגיע משיח? המענה לכך: התשובה שנדרשת לבוא הגאולה היא - התחלת התעוררות בתשובה. על הפסוק "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו" (תהילים פרק ק"ל פסוק ח') אומר ה"מצודת דוד": "גם העוון לא יעכב הגאולה, כי הוא יפדה את ישראל מן העוונות". כמו כן ב"נפילת אפיים" אנו מקדימים תחילה את הפסוק "פְּדֵה אלוקים את ישראל מכל צרותיו" ולאחר מכן מוסיפים - "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו", כלומר: ראשית תהיה הגאולה, ולאחר מכן שמירה מוחלטת של התורה והמצוות. אם כן, דבר ראשון שחשוב הוא שתהיה התעוררות לתשובה, והיא - קיימת: הרבי אומר (ספר השיחות תשנ"א חלק א' עמ' 232) "אין לך אדם מישראל שלא הרהר תשובה כמה פעמים במשך ימי חייו". ולכן, הגאולה יכולה וצריכה להגיע בכל רגע.
הידעת? >>> הנביא אומר על יום הגאולה: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". מכאן הוכחה נוספת לכך שראשית יגיע משיח, ורק לאחר מכן כולם יחזרו לשלימותם.
>>> הרבי אומר, שהתקיעה בשופר גדול היא רוחנית ואינה בהכרח בשופר פיזי, והיא הקול הפנימי שמעורר יהודים לחזור בתשובה. ואכן אנו רואים שבדור האחרון יש התעוררות גדולה מאוד לתשובה, וזו השפעה ישירה של ה"שופר גדול" של ה'. >>> ה'מנחת אלעזר' מוכיח מכך שסימני דור המשיח הם שהחוצפה תגדל ופני הדור כפני הכלב, שהכרח לומר שמשיח יבוא לפני שכולם יחזרו בתשובה ואין זה מעכב שכולם יהיו צדיקים. >>> על הפסוק "ושבת עד ה' אלוקיך" מסביר הכלי יקר, שמספיק שיהודי יחליט בליבו שהוא שב לה', על אף שעדיין לא עשה זאת בפועל, וכבר ה' יקיים את הפסוק הבא "ושב ה' אלוקיך את שבותך . . וקבצך מכל העמים". >>> בחסידות מוסבר, ש'תשובה' זה מלשון 'לשוב'. כשטועים בדרך ומגלים את הטעות, עיקר התשובה היא בכך ש"מחזירים את הפנים", גם אם עדיין לא חזרו לשביל הנכון. העיקר שכבר יודעים את הטעות ומתחילים לחזור חזרה. מקורות להרחבה ועיון: ספר השיחות תשנ"א חלק א' עמ' 232, ספר המאמרים מלוקט חלק ו' עמ' ט', 'מנחת אלעזר' ספר דברי תורה מהדורה ג', כ"ד
|