איפוא יש רמז לתחיית המתים מן התורה ב"שירת הים"?

 

ההבדל הוא: לשון נקבה מרמז על לידה שיש כתוצאה מצער העיבור, ולכן "שירה" מסמל את המצב של גאולה שאינה מושלמת, גאולה שיש אחריה שעבוד, ואילו לשון זכר מרמז על מצב שבו לא תיתכן לידה, ולכן "שיר" מסמל מצב של גאולה מושלמת שלא יתכן אחריה מצב של שיעבוד, מצב עליו נאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים, לא תבושו ולא תכלמו עדי עד".

 

 

>>> רבנו יצחק אבוהב בספרו "מנורת המאור" כותב, שבשעה שיהודי אומר "שירת הים" אחרי פסוקי דזמרה – כנסת ישראל מתעטרת באותו כתר שהקדוש ברוך הוא מעטר את מלך המשיח. לפיכך, כותב הרב אבוהב, צריך אדם לכווין את ליבו בשירה זו בכל יום ויום, והזוכה בה – יזכה לראות את פני המשיח בגאולה.

 

>>> בסיום שירת הים אנו אומרים "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך, ה' ימלוך לעולם ועד". חכמינו זכרונם לברכה מסבירים, שכאן מדובר על הגאולה שבה הקדוש ברוך הוא יביא אותנו ל"הר הנחלה" הוא הר המוריה מקום בית המקדש, ו"יטע" שם את בני ישראל. בית המקדש יהיה "מכון לשבתו" של ה', בבית המקדש אותו הוא יבנה – בית המקדש השלישי שעתיד לרדת משוכלל מן השמיים, ואז נזכה לימים של מלוכת ה' באופן נצחי, "ה' ימלוך לעולם ועד".