מטפלים רבים, בתחום העבודה עם טראומה חשים לעיתים מבולבלים, חסרי אונים ואבודים כאשר הם מגלים ששיטת הטיפול או הגישה בה הם משתמשים אינה אפקטיבית באותו אופן עם כל מטופלי הטראומה שלהם. הדבר קורה בייחוד כאשר נוצרים מצבים כמו ניתוק, תקיעות, העברה נגדית קשה להכלה ושחזור דינמיקת הטראומה, מצבים המאפיינים פגיעות מבוססות טראומה. 

 

הנפש האנושית מציגה בפנינו מבנים מסועפים ומורכבויות שאין להם פרוטוקול או חוברת הדרכה, במיוחד כשמדובר לעיתים קרובות במערכת פנימית, לא מודעת, של תגובות טראומטיות ואסוציאציות נפשיות. בתגובות אישיות אלו לטיפול ולמטפל, עולים סיבוכים שאינם מקבלים מענה על ידי תיאורה כוללנית או טכניקה אחידה. 

 

מטפל הנוקט בגישה של הורות-מתקנת אימהית או אבהית, עשוי לסייע מאוד ולעתים קרובות דינמיקה זו היא אכן הכרחית על מנת ליצור ולבסס את הברית הטיפולית. אולם, טראומה התפתחותית עשוייה לאתגר ולסבך כל סוג של הורות-מתקנת, כפי שמלמדת אותנו הפסיכואנליזה המסורתית. משולש הדרמה הפנימי המורכב מ: קורבן, מקרבן ומציל, עלול לבוא לידי ביטוי בטיפול ולסרבל את מה שעשויה הייתה להיות מערכת יחסים ישירה, מועילה ומרפאה.

דינמיקה זו יכולה לבוא לידי ביטוי גם כשמדובר בטראומה המבוססת על אירוע בודד.

למרות הכמיהה לדמות הורית אידיאלית, הסמכות ההורית של המטפל לא בהכרח נחווית תמיד כחיובית ומאפשרת, ולכך ייתכנו השלכות חמורות הן על הברית הטיפולית והן על סיכויי ההצלחה של הטיפול. כאשר ההתערבות הסמכותית של המטפל וההוראות שלו מתקבלות על ידי המטופל דרך עדשות סבוכות של העברה והעברה נגדית, אין לנו אפשרות לצפות כי השיטות והטכניקות של תרפיות טראומה שונות, שיעילותן הוכחה בעבר, בהכרח יישאו תוצאות חיוביות, כפי שהן מבטיחות. וכך, אותן טכניקות שאנו יכולים בדרך כלל להסתמך עליהן, אינן מספיקות כדי להתגבר על מצבים כמו תקיעות, התנגדות, ניתוק והימנעות. 

 

שילוב בין גישות סומטיות מכוונות-גוף מצד אחד ונקודת מבט פסיכו-דינמית מהצד האחר הופך להיות קריטי והכרחי בתחום הטיפול בטראומה, בעיקר כשמדובר בטראומה התפתחותית.

 

במידה רבה, תלוי הדבר גם במודעות והתייחסות של המטפל לגופו שלו עצמו, זאת מכיוון שהמסגרת ההתייחסותית תלויה במסרים הלא מודעים העוברים בין מוח ימני למוח ימני של שני האנשים בחדר הטיפולים. מטפל המחובר לתגובות החבויות והתת-הכרתיות הפיזיות והנוירולוגיות שלו עצמו, מציע את עצמו להתקשרות והתנסויות טיפוליות גם ברובד עמוק וטרום מילולי, רובד אשר לדעתי, הכרחי בכל תהליך של עיבוד טראומה.

פסיכותרפיסטית גופנית- התיחסותית, חברה באיגוד הפסיכותרפיסטים הבריטי (UKCP) והאירופאי (EABP). חיה באוקספורד, אנגליה, ועוסקת בטיפול פרטני, לימוד והדרכה . בנוסף לכך- מלמדת בישראל ובאירופה. מתמחה בעבודה עם טראומה ומפתחת את המודל האינטגרטיבי המבוסס על ההבטים הסומאטיים וההתייחסותיים בעובודה עם טראומה. משלבת כלים ותפיסות מהפסיכותרפיה הגופנית, תאוריית ההתקשרות, גשטאלט, מדעי המוח, פסיכואנאליזה התייחסותית, סנסורימוטור תרפי, קונסטלציה משפחתית, EMDR, TRE , ועוד.    במהלך השנים, בניתי ולימדתי קורסים רבים העוסקים בדינמיקות של העברה-והעברה נגדית בשדה הטראומטי ובסכנות ופוטנציאל ההחלמה הגלומים בתהליכים של שחזור . בדגש על השימוש בגוף וההיתיחסות אליו כמשאב בשחזור מעין זה, תפיסתי היא שהגוף הוא מפתח להבנה עמוקה יותר הן של העולם הפנימי של המטופל הן של התהליך הטיפולי בכללותו.  אני מאמינה ביכולת לגדול ולהתפתח מתוך החוויה הטראומטית ובעבודתי כמורה וכמדריכה אני שמה דגש על התמיכה במטפלים והרחבת היכולת האישית של כל מטפל להשתמש בסיפור חייו ובנתוניו האישיים כמקור כוח ותמיכה במפגש הטיפולי.