קולנוע משלהן: הגל הנשי החדש של הקולנוע החרדי מרלין וניג רסלינג, 2021
קולנוע משלהן הוא ספר המשך להקולנוע החרדי (רסלינג 2011), ספרה הפופולרי ורב-ההשפעה של מבקרת וחוקרת הקולנוע מרלין וניג. במהלך העשור השני לקיומו (בעשור השני של המאה ה-21) מתבסס הקולנוע החרדי – מתופעת שוליים ישראלית הוא הופך להיות תופעה בינלאומית מעוררת סקרנות בקהילות החרדיות ברחבי העולם. חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה תורמים אף הם, במפנה האלף, לריבוי הייצוג של חרדים על המסך; ייצוג זה מתרחב לקולנוע הדוקומנטרי ומרחיק לכת עד לסרטי הקולנוע הלהט״בים. סרטים אלה, שאותם מכנה המחברת ״רב-סקטוריאליים״, תורמים באופן משמעותי לדיון על מהות הקולנוע ועל הקולנוע החרדי – הסקטוריאלי והקולנוע הנשי בתוכו. שזירתם יחד לדיון נרחב משרטטים גל חדש של ייצוג; הם מצביעים על הקולנוע כמשפיע, במישרין ובעקיפין, על מעמדה של האישה החרדית.
.gif)
קולנוע משלהן מקיף היבטים תרבותיים שהעמידו את האישה החרדית כמרכז קולנועי, באמצעות מכלול מגמות שינוי שחלו בעשור השני של המאה ה- 21 והשפיעו על תעשיית הקולנוע החרדי-נשי המתפתח. אופני הייצוג של נשים חרדיות על המסך, העמקת המסרים החתרניים שהחלו להופיע בסרטים והמעבר ההדרגתי של גברים – יוצרי קולנוע חרדי – לשדה הקולנועי-נשי (תחת שמות בדויים של נשים), אלה ועוד נחשפים כאן לראשונה, כך שבהשראת סימון דה בובואר שואלת המחברת מתי ואיך, באמצעות הייצוג הקולנועי, אישה נעשית לא רק אישה אלא גם חרדית.
הספר, אשר משלב בין הספרות המחקרית למקורות תורניים, מצביע על הקולנוע החרדי-נשי כמבשר שינוי חברתי באמצעות ניתוח תמות מרכזיות של הדימוי הנשי: הרעיה, האם, המנהיגה, האחרת, המושא הארוטי; לצד גיבורות מסוג חדש: נערות מורדות, נשים במשבר, אימהות קרייריסטיות ונשים משוחררות.
|
|
|
|
הגיליון החדש של במה: כתב עת לתיאטרון מוקדש לנשים בתיאטרון בשואה. "חיים? או תיאטרון? נשים יוצרות תיאטרון בשואה ואחריה". כתב העת יוצא לאור על ידי המכון לקידום תיאטרון יהודי.
הגיליון פורש מניפת מאמרים וראיונות עם יוצרות וחוקרות מישראל ומהעולם, שנוצרו וגובשו לגיליון מיוחד זה המדגישים את היצירה וחיי הרוח כחלק מהותי בהתמודדות עם השואה במהלכה ולאחריה. בגיליון שלושה שערים: הראשון פורש סקירה של יצירות מתחומי אמנות הבמה כמו תיאטרון, מחול, קברט קרקס שהובילו נשים בזמן השואה. השני מאיר יצירות וסיפורי חיים של נשים יהודית ולא יהודיות מארצות השונות כמו: אנה פרנק, שרלוטה סלומון, אירנה סנדלר, נלי זק"ש, חנה סנש ועוד. השער השלישי מתייחס למשפט אייכמן - אירוע שהיווה אבן דרך היסטורית בתודעת השואה, ואיך שהוא מצטייר דרך יצירותיהן של שלוש נשים ישראליות."
מתוך הגיליון, מאמרה של מיכל פרם כהן: מ"אוה‘‘ ל‘‘נאוה‘‘, מטרזין לתל אביב: זיכרונות שואה בביוגרפיה של נאוה שאן
הביוגרפיה של השחקנית הצ‘כית-ישראלית נאוה שְׁאָן ’להיות שחקנית‘, שנולדה בשם ולסטה שונובה, מציג את ניסיונה של ניצולת שואה לעצב לעצמה זהות חדשה בארץ חדשה, כשהיא נחושה להשליך מאחוריה את שלוש שנות כליאתה במחנה הריכוז טרזין. שונובה גורשה לטרזין ב-1942, בהיותה בת עשרים ושלוש ושחקנית מצליחה על הבמה הצ‘כית. היא הגיעה לישראל ב-1948 בגיל עשרים ותשע, שינתה את שמה ל‘נאוה שאן‘, התמחתה בשפה חדשה, והחלה בקריירת משחק חדשה על הבמה הישראלית.
שאן פרסמה את הביוגרפיה שלה לאחר שהתגוררה בישראל למעלה מארבעים שנה – יותר ממחצית חייה. חוויותיה בטרזין מסתכמות בעשרים וארבעה עמודים מתוך מאה ושבעים. חלקה הגדול של הביוגרפיה, פרק שכותרתו ’חיים חדשים‘, מוקדש לחייה החדשים לאחר שחרורה מטרזין: מהגעתה למדינת ישראל שזה עתה נוסדה, דרך קריירת המשחק הסוערת שלה וחייה האישיים הבלתי מיושבים, ועד לנישואיה המאוחרים והופעתה האחרונה על הבמה. עם זאת, קריאה צמודה מגלה מגמה סמויה של זיכרונות שואה המונחת ביסוד הביוגרפיה וחולשת עליה באופן מרומז. מאמר זה בוחן כיצד חוויותיה של שאן בשואה מחלחלות לביוגרפיה שלה למרות כוונותיה להשליך אותן מאחוריה.
למאמר המלא .png) |
|
|
|
|