image
הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 14 במרץ 2021
image
יפה ברלוביץ
דברי הסבר: פרס ישראל 2021 לחקר הספרות העברית והכללית

חברות

אני מצטערת על המהומה של פרס ישראל, בו הייתי מעורבת. הייתה זו הזדמנות למנף את המצויינות שבחוקרות הספרות שלנו, ואחרי שנים שמעולם אישה לא קיבלה את פרס ישראל לחקר הספרות העברית והכללית, לחשוף בפני הפרהסיה הישראלית ממיטב הנשים החוקרות. לצערי ההתנהלות של הוועדה לפרס ישראל לא הייתה תקינה. אני כמובן ביקשתי בכל לבי לקדם אישה חוקרת בין נבחרי ונבחרות הפרס, אבל נוצרה סיטואציה כזאת, שדווקא אני נאלצתי להתלבט לכאן ולכאן בבחירתה. אסביר.

12 שנים לא חילקו את הפרס לחקר הספרות העברית והכללית, כשקיבלתי את התיקים צעדה לפני העילית של החוקרים והחוקרות בארץ. כידוע, פרס ישראל הוא תחרות – תחרות למצויינות, וכאמור היו שם נשים מצטיינות, חדשניות ופורצות דרך שרק להתגאות בהן ולהפגין בפני הציבור הישראלי לאלה הישגים נשים יכולות להגיע בספרות עברית ובספרות עולם.

אבל חברו להן שתי שופטות והחליטו לבחור במי שהחליטו, מתעקשות ולא רוצות כלל לדון במועמדות אחרות (ובעיקר במועמדת המצויינת שהצעתי), כמו הייתה כאן רק העדפה מתקנת ולא מאבק בין כוחות אינטלקטואלים, שם בשיא הידע והתרומה הרוחנית מחקרית. במאבק הזה כאמור היינו יכולות לנצח כנשים ובגדול, אבל הרוב של שתי שופטות מולי האחת – הכריע, וכדי שלא יבטלו שוב את הוועדה, ושוב נחכה שנים (6 שנים) לחלוקת פרס ישראל הבא לספרות, הסכמתי לבחירה שלהן.

גם ההתערבות של אמצעי התקשורת העצימה את הרוח הרעה, ובמקום להציג כאן נסיון עקשני לחשוף אי תקינות מבישה, ולחתור לטוהר מידות בשיפוט, הוצגו הדברים כריב וקנאה בין נשים וחבל.

למותר לציין שאנחנו נמשיך להיאבק ולמנף כולנו את כולנו לאור האני-המאמינה הפמיניסטית והערכית שלנו.
חדש על המדף

חדש על המדף


גברים מדברים אלימות: עזרה נפשית לגברים הנוהגים באלימות בזוגיות
יאיר אפטר
רסלינג, 2021

ספר זה עוסק בטיפול בגברים שנהגו באלימות בזוגיות, מנקודת מבט אישית ומקצועית של מנחה הקבוצה הטיפולית. דרך תובנות מקצועיות ותיאורטיות, שהצטברו לאורך 23 שנים של הנחיית הקבוצה, אנו זוכים לתיאור מקיף של טיפול קבוצתי, ולתובנות שלא זכו עד כה למספיק התייחסות בספרות הקלינית והמחקרית, כמו למשל כשלים אמפטיים של המטפל ביחס לתוקפן, כמו גם תופעת האלימות של נשים ביחס לגברים. באופן הזה ספרו של יאיר אפטר שובר טאבו ומוסיף רבדים נוספים לדיון באלימות במשפחה.
הספר מתאר היבטים מרכזיים ביחס לטיפול באלימות זוגית: הסיבות להתנהגות אלימה, הנחיית קבוצת גברים, כלים יישומיים להתערבות, מורכבות המוטיבציה של גברים לפנות לעזרה, ופרקטיקת התערבות רגישת מגדר בגברים. בעוד שהספרות הקיימת נוטה להציג גברים הנוהגים באלימות בזוגיות באופן חד-ממדי, ספר זה הוא רחב יריעה דיו, כך שהוא מצליח להציג את מורכבות התופעה והטיפול בה.

ד"ר יאיר אפטר הוא עובד סוציאלי בעל ניסיון בטיפול, הוראה והכשרה בנושאי גבריות, גברים, טיפול רגיש מגדר בגברים וטיפול באלימות במשפחה. מרצה במסלול ללימודי גבריות בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן.
על ביטחון וחוסר ביטחון: הקרב הכפול של נשים לוחמות
אילת הראל-שלו ושיר דפנה-תקוע
פרדס, 2021

על ביטחון וחוסר ביטחון – הקרב הכפול של נשים לוחמות עוסק כל כולו בחוויותיהן של נשים לוחמות בצה"ל. כידוע, שילוב נשים בתפקידי לחימה בצבא מעורר דיון ציבורי סוער ומעסיק את החברה הישראלית בעשורים האחרונים. ויכוחים חריפים על סוגיה זו ניטשים בזירות שונות — צבאיות ואזרחיות כאחד. האם נשים מסוגלות למלא תפקידים אלו? והאם ראוי שנשים ימלאו תפקידים אלו? הן רק שתיים מהשאלות, אשר השיח עליהן משפיע על חיי הנשים בישראל, על מבנה הצבא ועל החברה בכללותה. בספר מובא, באמצעות סיפורן של עשרות חיילות, סיפור הקרב הכפול של נשים ששירתו בתפקידי לחימה ובתפקידים תומכי לחימה בצה"ל. הקרב הכפול שלהן מתרחש בשדה הקרב (בו הן חשופות לטראומה כתוצאה מהפעילות המבצעית), וכן בחזית המאבק בכוחות המתנגדים להשתלבות נשים בתפקידי לחימה.
הספר מבקש להרחיב את היריעה האקדמית והחברתית שאפשר להפיק מניסיונן של נשים כשהן עומדות במרכז ולא כתוספת שולית לנושא הנחקר. באמצעות הבלטת נקודת המבט של נשים בצבא, הספר מלמד גם על השירות הצבאי ועל החוויות של גברים לוחמים בצבא. הספר מדגיש את הדיכוטומיות הפגומות הרווחות בחקר המלחמה, האלימות והקרב, ומערער עליהן על ידי הצגה וניתוח של נרטיבים מפי מאה לוחמות משוחררות, המספרות את חוויותיהן בסביבה של סכסוך ומלחמה. 


פרופ' אילת הראל-שלו, החוג למדע המדינה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקרת בתחומי פוליטיקה, מגדר וקונפליקט.
ד"ר שיר דפנה-תקוע, הפקולטה לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית אשקלון ומנהלת השירות לעבודה סוציאלית במרכז הרפואי קפלן.
קולות מהקהילה

קולות מהקהילה


אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה:
מסע לשינוי השם של יום האשה ליום הנשים 

אז למה בעצם יום הנשים הבינלאומי ולא יום האשה הבינלאומי? כי אם יש משהו שאנחנו כבר יודעות להגיד אחרי למעלה מ-40 שנות פעילות, ובגלל כל שיתופי הפעולה עם קבוצות שונות של נשים וקהילות מגוונות של נשים, אנחנו יודעות שלא כל הנשים הן מיקשה אחת, שיש לנו הרבה מן המשותף אבל גם שלכל קהילה וקהילה שלנו יש את המאבקים והאתגרים הייחודים לה ושהמאבקים הם לא בהכרח דומים או משותפים שהמחירים שאנחנו משלמות על המאבקים שלנו לא שווים, כי אנחנו יודעות שמילים מכוננות תודעה והמאבק של הנשים הוא מאבק קולקטיבי מעמדי ואינו מאבק אינדיבידואלי.
אז קוראות לכן להצטרף אלינו לשינוי תודעה ולומר יום הנשים הבינלאומי- כדי שאף אחת לא תשאר מאחור, וכדי להדגיש שזה המאבק של כולנו.

התמונה מהפייסבוק של אשה לאשה
נשים זוכרות נשים
היעד הבא: תחנת אמי נֶתֶר
אנו מבקשות ומבקשים שאחת מתחנות הרכבת הקלה שיוקמו בקמפוס גבעת רם, האוניברסיטה העברית בירושלים, תקרא על שמה של המתמטיקאית אֶמִי נֶתֶר.

אמי נתר (1882-1935) הייתה מתמטיקאית יהודיה פורצת דרך ויחידה במינה. היא הדמות המרכזית בשינוי פניה של האלגברה מצורתה הקלאסית של חישובים מפורשים לצורתה המודרנית של שיקולים אבסטרקטיים. מושגים מרכזיים וכלים מתמטיים בתחום, שהיא חידשה וחקרה, נקראים על שמה, למשל "חוגי נתר". שיקולים אבסטרקטיים מעורבים גם בתרומתה לפיזיקה: "משפט נתר", שפרסמה ב -1918 ואשר הפך לאבן פינה בפיזיקה המודרנית, גילה את הקשר בין הסימטריה של מערכת פיזיקלית לחוקי השימור שהיא מקיימת. בכך סיפקה אמי נתר הסבר מתמטי וכללי ביותר לחוקי שימור פיזיקליים, ולגישתה חשיבות מיוחדת בפיזיקה המודרנית, למשל בתורת היחסות הכללית.
מהשטח
המועמדות לפרס ע"ש ד"ר ענת מאור, פרס על אקטיביזם מגדרי הפונה לקהילות שונות בחברה הישראליתומוענק זו השנה הראשונה לסטודנטיות לתואר שני במסלול מגדר בשטח, על פרויקטים מצטיינים במסגרת "החממה לאקטיביזם":

ג'נה ח'טיב יזמה את הפרויקט "מעוררות השראה ומשפיעות", לנשים צעירות בג'לג'וליה.
ניצה כהן-מור יזמה את הפרויקט "מרכז לתמיכה והדרכה לצוותים חינוכיים בנושאים הקשורים לחינוך לשיוויון מגדרי, מגדר ומיניות מיטיבה".  
מיכל מנהיימר יזמה את הפרויקט "גבולות האני - סדנה לנערות חרדיות נושרות".
לאה גפנג'ר-לוי, יוזמת את הפרויקט "סוף לאלימות נגד נשים – ישראל מצטרפת לאמנת איסטנבול".
נור אלעטאונה אבו גנים יוזמת את הפרויקט "מיגור תופעת האלימות כלפי נשים בדואיות בדרום".
נאדירה עסוס יוזמת את הפרויקט "ועד הורים ארצי לגילאי לידה עד 3 לחברה הערבית".
מדף הפייסבוק "צעדת השרמוטות חיפה 2021":

אתמול ברחבי חיפה, פעילות שינו את פני העיר המגדריים.
עד אתמול היו 53 רחובות על שם נשים, מתוך 1403 רחובות, כיום נוספו עוד 60 רחובות נשיים למרחב העירוני.
"בחרנו לשים נשים מעוררות השראה במרחב הציבורי, בתקופה כה חשוכה ומסוכנת לנשים בישראל, על מנת להזכיר לנו ולאחרים.ות - הדרך לצדק מגדרי עוד ארוכה".
בסוף הערב הפעילות נתקלו במפגש עם השיטור העירוני, שהיה מאוד חשוב להם לאיים בקנס על פעילות שמדביקות מדבקות.
הם כנראה "שכחו" להתעסק בקריאות מצוקה של נשים במעגל האלימות, במקרי אונס ורצח מזעזעים שמתרחשים יום יום. אין ספק שפעילות פמיניסטיות הן האיום הגדול ביותר לביטחון העיר.
היום אנחנו חוגגות את יום האישה, ובחרנו להנציח נשים גיבורות שההיסטוריה "שכחה" להנציח, נשים פמיניסטיות שתרמו ונתנו מעצמן לקהילה.
מטרת יום האישה היא חגיגה של נשיות, אקטיביזם, אחיותיות, לא סיילים וסדנאות איפור שמשתייכים להעצמה נשית בגרוש.
היום הזה הוא גם תזכורת כואבת של אחיותינו שלא שרדו כדי לחגוג איתנו השנה.
יהי זכרן מהפכה.
image imageimage
לוח מודעות

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד
מה קורה?

מה קורה?

כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד. 
מי מפחדת מפנסיה
16 במרץ, 2021 בשעה 19:00
'אשה לאשה' מזמינות אותך למפגש עם חלי דיין סוכנת ביטוח על פנסיה 
הרצאה והקרנת הסרט "לא ממושמעות"
17 במרץ, 2021 בשעה 19:30


אירוע מקוון לתמיכה במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית בירושלים. הרצאה בתאריך 17.3.21 בשעה 19:30 ולאחריה יהיה זמין הסרט החדש "לא ממושמעות" למשך 72 שעות במועד לבחירתך, לצפייה פרטית חד פעמית.
קוויר בקיר: תערוכת וידאו ארט קווירי בכיכר התרבות
16-18 במרץ, 2021 

האמנים/ות המשתתפים/ות: אורי הולבן, אריק בוקובזה, גילי אבישר, ג'קלין פערל, דותן מורנו, טל בוניאל, כרם נאטור ואיה צייגר, מיכאל ליאני, מרת ענת מרטקוביץ', קרול שמואלי, רונה יפמן, רותי סלע, שרון בלבן.
אוצר: עוז זלוף
בית מדרש קווירי Queer Beit Midrash بيت ميدراش كوير
20 במרץ, 2021 בשעה 16:00
אוריאל לוי, מייסד.ת ומלמד.ת בבית המדרש הקווירי.

أكادیمیا بیضاء: إشكالات العنصَر ة والتنوع والإقصاء
אקדמיה לבנה: מנגנוני הגזעה תיוג והדרה

כנסים מהדהדים
ב 8-10 למרץ התקיים הכנס ה-52 של האגודה הסוציולוגית הישראלית: סוציולוגיה של משבר

בין היתר התקיים מושב קהילת מגדר: משברים בעדשה המגדרית
יו"ר: טל מלר, המכללה האקדמית צפת
• מגפה פוגשת מגדר – מבט דורי | חנה הרצוג, אוניברסיטת תל אביב
• מורות אימהות בזמן קורונה: שבויות באידיאולוגיות אינטרסנטיות מפלות | תמר כץ-פלד, הטכניון
• המדיניות למניעת אלימות נגד נשים בישראל: מגבלות המענים הקיימים והצורך ב'מענה מודע יחסים' | מיכל
היישריק, האוניברסיטה הפתוחה והמכללה האקדמית בית-ברל
• ממשבר אישי לפעולה – שירות אזרחי של צעירות ערביות כאתר של פֹועֲלּות (Agency) | גלית ינאי-ונטורה, המכללה האקדמית עמק-יזרעאל, ליאנה אסחק, אוניברסיטת תל-אביב ומשה שרעבי, המכללה האקדמית עמק-יזרעאל
• התשובה היהודית בשעת משבר: תפילות יהודיות למניעת אלימות כלפי נשים ולשיקום נפגעות תקיפה מינית | אלעזר בן-לולו, אוניברסיטת פנסילבניה
תקרת הצלולואיד: מבט מגדרי על חלוקת העבודה, הפרסים והתמיכות בקולנוע הישראלי
מרכז אדוה: ליאור אלפנט, אתי קונור-אטיאס, יעל חסון ונוגה דגן-בוזגלו

המסמך בוחן את תעשיית הקולנוע בישראל ממבט מגדרי, מצטרף למחקרים בינלאומיים רבים העוסקים באי-השוויון המגדרי בתקציבים ובחלוקת העבודה המגדרית ביצירת קולנוע ומאפשר השוואה לתעשיות הקולנוע ברחבי העולם.


בעשרים השנים האחרונות ניכרת מעורבות גוברת של יוצרות בתחום הקולנוע. מהקמתה של מדינת ישראל ועד שנת אלפיים, נשים ביימו רק 7% מכלל הסרטים העלילתיים באורך מלא שהוקרנו, אולם כפי שיוצג להלן בדו"ח, בשני העשורים האחרונים הפער מצטמצם ובין 2018-2013 שיעור הסרטים שבוימו בידי נשים מגיע עד ל-21%. עם זאת, השינוי לטובה במספר הסרטים שבוימו על ידי נשים אינו בא לידי ביטוי בכלל מקצועות הקולנוע ואי-השוויון המגדרי בתעשיית הקולנוע בישראל עדיין גדול. בשנים האחרונות ישנם מחקרים רבים העוסקים באי-השוויון המגדרי בתקציבים ובחלוקת העבודה המגדרית ביצירת קולנוע בעולם המערבי, אולם טרם פורסם מחקר העוסק בקולנוע הישראלי. מסמך זה מצטרף למחקרים הקיימים, ומאפשר השוואה לתעשיות הקולנוע ברחבי העולם.
...המסמך יוצג באופן שמשקף מעין כרונולוגיה של התפתחות קריירה קולנועית: החל מתמיכה בסרטי סטודנטים/יות, דרך יצירת סרטי ביכורים וסרטים עלילתיים באורך מלא שיצאו לאקרנים. נבחן את מקומן של נשים במקצועות המרכזיים של יצירת הקולנוע העלילתי באורך מלא – כתיבת תסריטים, בימוי, הפקה, צילום ועריכה ואת סרטי הגמר של סטודנטיות/ים שנתמכו על ידי קרנות הקולנוע הפועלות מתוקף חוק הקולנוע. כמו כן, נבחן את תמיכת קרנות הקולנוע הציבוריות ביוצרים ויוצרות בשנים 2018-2013, באמצעות ניתוח הבקשות לתמיכה שהגישו יוצרות ויוצרים וניתוח התקציבים שחולקו בשתי קרנות הקולנוע המרכזיות שתומכות בסרטים עלילתיים באורך מלא: קרן הקולנוע הישראלי, וקרן רבינוביץ לאמנויות – פרויקט קולנוע.
עוד נציג ניתוח מגדרי של פרסי אופיר – פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, ופרסי הפורום הדוקומנטרי בישראל, המשקפים פעילות בשדה הקולנוע, הכרה מקצועית ופרסום. לבסוף נציג מידע אודות יוצרות קולנוע מקבוצות מיעוט והמלצות לניתוח מגדרי ואמצעים לחיזוק מעמדן של נשים בתעשייה. למעט סרטי הסטודנטים, פרסי אופיר ופרסי הפורום הדוקומנטרי, המסמך עוסק אך ורק ביצירת סרטים עלילתיים באורך מלא שהוקרנו בבתי הקולנוע בישראל. 

המלצתרבות

image
ראיית.לילה
תערוכת יחיד לנועה רבינר
בית האמנים, אלחריזי 9 ת"א
ב'-ה' 10:00-13:00, 17:00-19:00 | יום ו' 10:00-13:00 | שבת 11:00-14:00
נעילה: 18.3.21

נועה רבינר, ציירת ואמנית, מתעדת את חלומותיה עוד מילדות. החלומות שלה אינטנסיביים כל כך שהם כמו דורשים להיות מסופרים ומפורשים. בציוריה רבינר עוסקת לרוב בנושאים פנטסטיים ואישיים כמו שדים פנימיים, דימוי עצמי וחלומות, אך בתערוכה החדשה "ראיית. לילה" היא צוללת אל חלומותיה ואל עמקי הלא־מודע ומעלה מן המצולות גם את הלא־מודע הקולקטיבי, החברתי.

ראיית.לילה מבוססת על יומני חלום. רבינר תיעדה מאות חלומות וזיקקה מהם מצבים, דימויים וקומפוזיציות, שנאספו לאינדקס של סמלים. את הסמלים תרגמה רבינר וכמו פירשה אל הציור. אופן הציור שלה דומה לאופן היווצרותו של חלום – בפעולות של ערבוב, שכפול, מחיקה, ובתחושה דואלית של מציאות מול חלום.

..."אני חיה כאישה וחולמת כאישה". הקיום הנשי לפי רבינר הוא קיום שנדרש לצמצום; מצופה מאישה לצמצם את נוכחותה ואת נראותה בעולם. אך החלום עבור רבינר הוא בדיוק ההפך, הוא פיצוץ – התרחבות פתאומית, פריצת גבולות, אקט של שחרור המיתרגם אל הציור. כך לדוגמה הדימוי העתיק של העלמה הנושאת כד על ראשה, הופך אצלה לאישה המחדירה מיקסר לתוך המוח.
-
בתמונה: 
נועה רבינר, ללא כותרת, אקריליק על נייר, 36X48 ס"מ, 2020.
FacebookWebsite
כתבו לנו:  

 שלומית שמחי - אשת קשר: