image
עצה וביקוש
ענת פרידמן – יועצת שכבה יא

אגו טריפ

אגו טריפ, כביש מהיר, 
הרכב דוהר 
חייב להיות בתנועה והוא, 
לא עוצר 
איזה שפע של יופי, 
הנוף משכר 
הוא קופץ רק לאגו טריפ 
והוא תכף חוזר  
( עלמה זוהר)
הבחירה החשובה ביותר שיש לכם היא בין יחסי אגו ליחסי אהבה. אין אפשרות שלישית, ואי אפשר לבחור בשניהם. ביחסי אגו רואים בעיקר את החסרונות של האחר ואת היתרונות של עצמנו, ולא רואים את החסרונות של עצמנו ואת היתרונות של האחר.
הנה כמה סימנים של יחסי אגו:
* אתם רוצים מישהו מיוחד שיתאים לצרכים האישיים שלכם.
*אתם רוצים מישהו שהציפיות והרצונות שלכם יהיו חשובים לו יותר מהציפיות והרצונות של עצמו.
*אתם רוצים מישהו שיכריז על עצמו כאשם בכל קונפליקט או אי-הסכמה ביניכם.
לעומת זאת, יחסי אהבה הם מפגש בשניים של למידה הדדית, כל אחד את האחר וכל אחד את עצמו. זו מעין סדנה בשניים שלא מסתיימת כל החיים, שבה כל יום לומדים משהו חדש, לומדים להכיר בטעויות, לסלוח לעצמנו וגם לאחר.
למה כולנו בוחרים ביחסי אגו? כי זה כל כך קל, הרבה יותר קשה ליצור יחסי אהבה.
חשוב לדעת שהבחירה ביחסי אגו טומנת בחובה כאבים, אכזבות, תסכולים, מנה גדושה של רחמים עצמיים ולא מעט בדידות. לעומתם, יחסי אהבה נותנים תקווה, ריפוי, צמיחה, חמלה, שמחה ומנה הגונה של שלוות נפש.
תבחרו באהבה!
על קצה הלשון
מיכל חמד רכזת לשון

מן המיתולוגיה היוונית

אֵל היערות והרועים במיתולוגיה היוונית היה פָּאן, בנו של הֶרמֶס. פאן היה שובב, רעשן ועליז, בעל גוף אדם אך קרניים ורגליים של תיש. הוא אהב להשתובב ביערות ולרדוף אחרי הנימפות, אבל הן ברחו ממנו בגלל כיעורו. פאן היה חם מזג, ואם הפריעו לו בשנת הצהריים, שהייתה אהובה עליו במיוחד, נהג להשמיע קולות מוזרים מעוררי פחד ואימה. משמו נגזרה המילה פאניקה – התנהגות היסטרית ובהלה קיצונית, הנגרמות לרוב מפחד. החלופה העברית של המילה פאניקה היא תַּבְהֵלָה.
על קצה הלשון
מסתערבית
שירן אוסטרוב - מורה לערבית 

מאהל (שם) אברהם להסכמי אברהם
אהלן וסהלן, 
ושוב שלום לכולם 

בשבועות האחרונים אנחנו עדים לתהליך היסטורי, במסגרתו מספר מדינות ערביות ומוסלמיות מכריזות על נרמול היחסים (תַטְבִּיע אלעַלַאקַאת בערבית) וחותמות על הסכמי נורמליזציה עם ישראל (לא הסכמי שלום כיון שביננו לבין מדינות אלו מעולם לא היתה מלחמה). זאת, תחת השם "הסכמי אברהם", כביטוי למשותף בין העם היהודי וישראל לבין המוסלמים (הרואים גם הם באברהם כ"חניף" הראשון,  כלומר המונותיאסט הראשון). 
הראשונה לפרוץ את הסכר (או ברוח הקורונה את הסגר) היתה איחוד האמירויות הערביות (מאע"מ ובערבית אִתִאחַד אלאִמַארַאת אלעַרַבִּיַה), "מדינה" מפרצית, המורכבת מ-7 נסיכויות, כשהבולטות והמוכרות יותר מבינהן הן דובאי ואבו דאבּי. לאיחוד האמירויות הצטרפה עד מהרה בחריין ("בחר" בערבית "ים" ובחריין משמעותה מדינת "שתי הימים"), ממלכה מפרצית נוספת השוכנת על אי במפרץ הפרסי. בעוד בית המלוכה הבחרייני הם מוסלמים-סונים, הרי שרוב האוכלוסייה הינה דווקא מוסלמים-שיעים (כן -כן אותם בדומה לשיעים של איראן). בחריין, הידועה היום גם היא בדומה לדובאי ואבו-ט'בי כמרכז סחר ובנקאות עולמי, התחילה דווקא את דרכה כמרכז לשליית פנינים וכנמל מסתור אהוב על פיראטים. 
בימים האחרונים הודיעה גם סודאן על נרמול היחסים עם ישראל, בשושבינות אמריקנית (וסעודית-מאע"מית). זאת לאחר שנים בהן היתה סודאן מזוהה עם תמיכה בארגוני טרור דוגמת חמא"ס וחזבאללה ואף זכתה (ע"פ "מקורות זרים") לביקור של מטוסי חיל האוויר, שתקפו יעדים ששירתו את ארגוני הטרור ואיראן. סודאן גם הייתה המקום בו התקיימה בשלהי שנות ה-60 ועידת ח'רטום, בה הכריזו מדינות "הליגה הערבית" על שלושת הלאווים: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל. אכן דברים משתנים ונשאלת השאלה מי תהיה המדינה הבאה בתור ? 
אז מה בין תיכון "אהל שם" ותלמידיו לבין הסכמי אברהם, ובכן לפני מספר שבועות יזמה רכזת מגמת הערבית בבית הספר, אהלה בכר, יחד עם תלמידי ערבית בכיתה י', סרטון המופנה לעמי איחוד האמירויות ובחריין. לסרטון נבחר שירו של ג'ון לנון (שחגג בתחילת אוקטובר יום הולדת 80) – "דמיין" (IMAGINE) או בערבית تخيل  (תַחַ'יל). שיר זה, הנחשב לאחד השירים המוצלחים בהיסטוריה מתאר עולם ללא גבולות בין אומות, ללא דת, ללא רכוש וללא מלחמות. אמנם אנחנו לא שם עדיין אבל אין ספק כי אין מתאים ממנו כדי לתאר את התמורות ההיסטוריות אותן אנו חווים בשבועות האחרונים ביחסים של מדינת ישראל עם מדינות ערביות ומוסלמיות. הסרטון פורסם ב"טוויטר" של משרד החוץ בשפה הערבית וזכה לכ-15 אלף צפיות ול"ריטוויטים" על ידי אנשים מרחבי העולם הערבי, ובייחוד מהאמירויות ובחריין, שברכו את התלמידים על היוזמה החיובית. מי יודע אולי תלמידים מ"אהל שם" יזכו בקרוב להזמנה לבקר בדובאי או באבו דאבי, אולם ללא ספק בסרטון זה הם הציגו את הפנים היפות של בית ספרינו ושל מדינת ישראל. 
אז בנימה אופטימית זו נסיים הפעם את  הטור ומי שמעוניין לצפות בסרטון  מוזמן להיכנס ללינק הזה   

imageimageimageimage
היסטורידע
נתי ייני - מורה להיסטוריה 

טרומפלדור וז'בוטינסקי - לא ימין ולא שמאל - ציונות לשמה!

לפני 76 שנים איבדה התנועה הציונית את אחד מאנשיה האיכותיים והמרתקים.  בכ"ט בתמוז, 4 באוגוסט 1940, הלך לעולמו זאב ז'בוטינסקי, מנהיג, הוגה דעות, סופר ומשורר מחונן. החלק המרתק בחומרים ארכיוניים מראשית המאה ה-20  היא התובנה שכמעט לא ניתן לזהות מגמות פוליטיות של שמאל או ימין. 
רק ציונות לשמה! 
הימים הם ימי האחדות הלאומית בטרם התפצלה התנועה הציונית. התנועה הציונית עצמה ואנשיה האמורים להנהיג מפא"י  מנהלים מגעים מדיניים בקיץ 1933 ע"י "חברת הכשרת הישוב בארץ-ישראל" עם נתין בריטי ממוצא וולשי בשם ריצ’רד יוז לרכישת 17,000 דונם מאדמותיו באל-חמרה (מחוז סאלט) שבעבר הירדן!  החברה נוהלה ע"י 'המוסדות הלאומיים' והוויכוח המדיני טריטוריאלי, טרם בא לעולם. יתרה מכך, מוקד הכוח הגדול של הרוויזיוניסטים כלל לא נשען באותה עת על ארץ ישראל ולא על יהדות אמריקה, והמחלוקת הגדולה בדברחלוקת היתרי העלייה לארץ טרם פרצה.
מעיון במסמכים מהתקופה מתגלה לנגד עיננו מערכת יחסים יוצאת דופן מצד שני אישים שהיו אמורים להיות חלוקים זה על זה. ז'בוטינסקי וטרומפלדור. מי שלימים ישתפו פעולה בהקמת הגדודים העבריים והתגייסות לצבא הבריטי. ז'בוטינסקי וטרומפלדור מרעיפים זה על זה מחמאות ההדדיות שאינן משאירות מקום לספק. לא מדובר בנימוסים או בחנופה, אלא בתקופה בה הפער האידיאולוגי טרם נוצר.  כך לדוגמה, חלק מחבריו של טרומפלדור, לאחר מותו , הצטרפו לארגון האצ"ל. 
אין שמאל ואין ימין אך ורק ציונות לשמה!
ז'בוטינסקי  סיפר על אחד המפגשים שהיו לו עם טרומפלדור ובו נכחו מספר אישים שאישרו את דבריו. וכך אמר טרומפלדור לז'בוטינסקי: "אנו צריכים להקים דור שלא יהיו לו לא אינטרסים ולא הרגלים. מטיל ברזל סתם. גמיש אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? אני הגלגל,  צריך לירות, להיות חייל? אני חייל. (...) אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות". וסיים ז'בוטינסקי: "כזה היה גם הוא תרומפלדור (במקור): עורך דין, וחייל, ושכיר יום במשק (...) " (הציטוט, מתוך: 'מגילת הגדוד', 1991, עמ' 84-83.)
 מי יתן ונחדש את ימי אחדותנו נשים בצד את המחלוקות השונות ונתפנה למאבק האמיתי על הבריאות של כולנו. כשנסיים נוכל לשוב ולעסוק בבעיות היום יום מתוך גישה אחראית השואפת להגשמת מטרות הציונות.
היסטורידע
EngliSHepherd 
The English Department
image