משפחת "אהל-שם" היקרה,
נהוג לייחס לצ'רצ'יל את האִמרה ש"דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו". באופן פחות ציני, אסא כשר אמר ש"במדינה דמוקרטית, השלטון הוא בראש ובראשונה שלטון ההגינות". נאיבי שכמוהו.
הרשו לי להצטרף אליו. הרשו לי להיות נאיבי.
פעמים הרבה אומרים על בחירות שהן בחירות גורליות. כך אצלנו. כך במדינות אחרות. לפני ארבעה שבועות נערכו בחירות כאלה בארה"ב. ג'ו ביידן זכה במספר האלקטורים הרב יותר ונבחר לנשיא ארה"ב. נשיא ארה"ב היוצא, דונלד טראמפ, עדיין לא הודה בהפסדו. להפך, בעקביות מטרידה טראמפ ממשיך להכריז על הונאת הבחירות הגדולה בהיסטוריה. טראמפ ממשיך לזרוע בחלק ניכר מ-74,000,000 בוחריו – מספר לא מבוטל כלל ועיקר – חוסר אמון בסיסי בתהליך הדמוקרטי. אוהדיו הרבים, כולל בישראל, ממשיכים לטעון לזיופים חסרי תקדים ומשוכנעים שהאמת עוד תצא לאור - אם לא בבתי המשפט במדינות המפתח שהעניקו לביידן את הניצחון, ודאי בבית המשפט העליון של ארה"ב, שיש בו כיום רוב שמרני מוצק. ואם גם שם לא יימצא רוב שיכריז על ניצחונו, אזי לא תהיה ברירה והוא יפַנה את הבית הלבן, תוך המשך התגוללות על הממסד האליטיסטי שאינו מקבל את דין הבוחר האמיתי ומצליח בדרכי מרמה לעוות את תוצאות הבחירות האמיתיות. כל זאת כששוב ושוב מתברר שאין ראיות להאשמותיו המסוכנות.
ולו רק מסיבה זו, אני שמח על בחירתו של ג'ו ביידן. הדמוקרטיה באשר היא יקרה לי. אני באמת מאמין בדבריו של אסא כשר. אני מתקשה להפריד, בניגוד לישראלים רבים, בין אופיו והתקפותיו הבלתי נסבלות של טראמפ על יסודות החברה הדמוקרטית, על אמיתות בסיסיות ועל מציאת נחמה בשקרים וחצאי אמיתות - שלא לומר שכנוע פתולוגי-משהו באמיתות השקרים שהוא ודובריו ממציאים - לבין אהדתו של טראמפ לישראל ואימוץ מדיניות פרו-ישראלית מובהקת. כזה אני. נאיבי שכמוני. מעדיף ממלכתיות על פלגנות. אמת על שקר. הגינות על רמאות. מוסר על חמס.
מספר ימים לאחר הבחירות בארה"ב, כשרשתות הטלוויזיה בארה"ב הודיעו שלפי התחזית שלהן שג'ו ביידן זכה במרוץ לנשיאות, פרשן חדשות CNN, ואן ג'ונס, דמע בשידור חי, תוך שהוא מתקשה להשלים את משפטיו. דבריו היו פשוטים כשם שהם חשובים: "יותר קל להיות הורה הבוקר, יותר קל להיות אבא, יותר קל להגיד לילדים שלך שאופי של בן אדם הוא משהו חשוב. שזה חשוב. להגיד להם שהאמת חשובה, שלהיות אדם טוב זה חשוב". אני התרגשתי.
תלמידים יקרים,
פרשת וישלח – פרשת השבוע מתחילה בחששו של יעקב מפני עשו אחיו. יעקב רימה את אחיו פעמיים. יש לו סיבה לחשוש. לפני המפגש הגורלי יעקב נאבק עם איש זר כל הלילה. לפנות בוקר מברך הזר את יעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב, כ"ח).
חז"ל ופרשנים נוספים בעקבותיהם רואים בשם זה, מעבר ליכולת להיאבק עם כוחות גדולים מיעקב, גם שינוי דרך, שינוי מוסרי. אינך רמאי עוד, אמר שליחו של אלוהים ליעקב. מעתה אתה ישראל, אדם הבוחר ביושר ובאמת, ועל כן אתה ראוי לברכה. ראוי למנהיגות. כדי להיות מנהיג, עליך להיות אדם ישר. כדי להוביל, עליך להיות דובר אמת.
אני מאמין בזה. ואתם?
רצ"ב הקישור לשידור של CNN
מאחל לכם כבר חג חנוכה שמח,