השלום עם מדינות האמירויות מוביל אותנו גם לעיראק ולאוניברסיטאותיה, ולחקר הפמיניזם במרחב הערבי
המגמות הפמיניסטיות ביצירותיה של דבורה בארון | األجتاهات النسوية يف نتاجات دفورا بارون | Feminist Trends in the Products of Devorah Baron
מאת אסמא עבד אלכרים עבד אלרחמן, פרופ'-חבר, אוניברסיטת סאמארא
"היותה של דבורה בארון סופרת-אישה, מן הבודדות והבולטות בדורה, דור העלייה השנייה, שראשיתה בעיירה הליטאית והמשכה בארץ-ישראל, עוררה מלכתחילה תגובות והתייחסויות לגילוי החדש, היוצא דופן, שבאישיותה וביצירתה כסופרת-אישה וכמושא של התייחסות פמיניסטית, גם כאשר המונח 'פמיניזם' לא צוין במפורש כמאפיין רלבנטי.
אולם למעשה באותן שנים שבהן התמסדה והתקבלה יצירתה של בארון כחלק מהקאנון הספרותי ה'רשמי' כמעט כל ניסיון רציני לנתח ולבחון את יצירת בארון מנקודת ראות של 'ספרות נשים' ושל היותה 'סופרת אישה'. אולם ספק, זאת אין לדעת, אם המבקרים והפרשנים השונים התכוונו להחמיא או אולי התייחסו אליה בדבריהם מתוך גישה סלחנית, לא מחמירה, כמחווה של ג'נטלמניות שאינה מעמידה כלפי 'אשה מספרת' ציפיות מוגזמות מדי, והם נטו לייחס לה מראש תכונות 'אישה' על יסוד החברה מוכללת ודי דוגמטית בין ספרות 'נשים' לבין ספרות 'גברים', שהיא בחינת נורמה, קני מידה, לספרות לגיטימית הראויה לשמה.
היותה של בארון 'סופרת אשה' אף העלתה פה ושם כמה אבחנות מהותיות יותר, אבל גם הן מתוך הנחת מוצא הרואה ב'נשיות' של בארון קריטריון ביקורתי, פרשני, מובן מאליו... זוהי נשיות 'סבילה', 'פאסיבית', שאינה חותרת להעמדת סיפור מובנה וקוהרנטי ולגיבוש סלקטיבי של חמרים תמאטיים... אדרבא, הסגנון של דבורה בארון, סגנון של פרוזה משובחת, מגובשת, וההסבר לכך, על דעת רוב המבקרים, היותה בת רב שהיא בחינת 'בן' בחינוכה, כמקובל אצל רבנים בחינוך בנות יחידות. ומאחר שדבורה בארון קבלה חינוך 'גברי' היא הצליחה לעקוף, כך מסתבר, את המגבלות של ספרות ה''נשים'' ולמצות מכשרונה את המיטב."
תודה לד"ר רבקה גולדברג (דביר), עורכת מסכת, נשים בעולם היהודי
בתמונה: דבורה בארון. מויקיפדיה