עוד רגע
האישה עם הכלב - איה הופמן יב3 (מתוך ביכורי יצירה)
האישה עם הכלב; כל בוקר היא חולפת על פניי
אני מסתכלת עליה היא מסתכלת עליי
לרוב היא מסיטה מבט מרוב מבוכה
אבל אני לא כי אני סקרנית ובטוחה
שכנראה זה גורל או שזה סתם צירוף מקרים
אבל את שמה לא אדע כי ככה זה שחולפים על פנים
האישה עם הכלב מעשנת כל בוקר סיגריה אחת אולי שתיים
אבל כשאני מתקרבת מרחיקה את הסיגריה בלי לחשוב פעמיים
את האישה עם הכלב לא ראיתי כבר המון זמן
מעניין לאן הלכה לשם או לכאן
אבל דרכינו עוד ייפגשו שוב
אני באמת מאמינה שהיא עוד תשוב
והנה עברו להם כמה חודשים
מאז שראיתי את האישה עם הכלב בפעם האחרונה
ואני יודעת שהיא כבר בטח שונה
מהפעם הראשונה שפגשתי אותה אי שם בשכונה
אבל אני כבר לא קרובה לשכונה שבה גרתי
ולאישה עם הכלב לא אמרתי
שעליה כתבתי קטע שלם
והיא בטח תחשוב שזה לחלוטין לא הולם
אבל לי מה אכפת כי כבר המשכתי הלאה
כי לא על כל דבר צריך להיתקע אז יאללה
נסיים פה את הפואמה המדהימה הזאת אינשאללה
אנשי אוטובוס - עלמה ווסטון יא4 (מתוך ביכורי יצירה)
יש חוסר תיאום מסוים בין הרצון שלי להיות מרכז העולם לבין הידיעה הרציונלית שלאיש שלא מכיר אותי אני רק עוד פנים בהמון, כמו שאותו האיש הוא רק עוד פנים מבחינתי.
ה
מושב שמולך תמיד כחול יותר, כך נאמר. הייתי מעדיפה לשבת נגד כיוון התנועה, אבל את תופסת את
המקום שלי ואני שוללת את האפשרות של ישיבה על, כמצופה מאדם מתפקד ברכייך באופן אינטואיטיבי בחברה. תמיד אהבתי כחול, אני משוכנעת שזה הצבע האהוב על רוב האנשים.
לאחת הגננות שלי היו צלליות כחולות שהיא שמה מעל העיניים, אני זוכרת במעורפל שישבתי על מגלשה כששמתי לב וחשבתי ביני לבין עצמי שזה מכוער. הצלליות שעל עפעפייך אמנם לא כחולות, אבל הן מכוערות בכל מקרה. אולי מיהרת והתאפרת בלי מראה, או שהלכת לישון בערב עם איפור ולא הסרת אותו בבוקר, אולי לחברות איפור פשוט לא אכפת מהלקוחות שלהן והצללית שלך מלכתחילה לא איכותית מספיק בשביל להיראות טוב. לא שאני מומחית איפור.
ב
ת כמה את? אולי תחילת שנות הארבעים לחייך. גיל מדכא, אם תשאלי אותי. הגוף שלך בדיוק מתחיל לוותר עלייך, אותות כמו שיערות לבנות שמתגלות פה ושם וקמטים שיוותרו על עורך לעד או עד לבוטוקס ימי הכושר מבשרים שלמרות שמחצית חייך עוד לפנייך, הטובים ביותר שלך כבר עברו חלפו. והנה, בעקבות המחשבות הללו, נדמה שסתרתי את עצמי –מבחינתי,
את כבר כביכול לא רק וריאציה של אותו סט מוכר של עיניים, אף, פה, חזה
,
ורגליים אלא אישה בעלת משמעות; רק שאת לא.
מחר אני כבר לא אחשוב עלייך, אלא אם דרכנו יצטלבו שוב בקו 67. את אשת אוטובוס, אחת מני רבים ורבות, ולאחר שירדת בתחנה כבר לא אתהה מה מעשייך. שאר הנוסעים שסבבו אותנו נמחו מזיכרוני, ואפילו אם ימחקו מעל פני האדמה לא אשים לב לגמרי לכך. כששואלים אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדולה ואני עונה שאיני יודעת אין זה שקר, אבל זו לא כל האמת. בתגובה כאילו רפלקסיבית לשאלה הזאת המוח שלי יורק אל תוך עצמו תשובה: אני לא רוצה להיות עוד פנים בקהל - להיראות, להישפט ולהישכח מיד! אני מיוחדת, שונה, ראויה להערכה! את זה כולם צריכים לדעת, אני לא סתם עוד אחת! אני לא רוצה להיות אשת אוטובוס והרי ברור שאני כן סתם עוד אחת, לא באמת מיוחדת, אך נראה שאינני מסוגלת להשלים עם זה. על מנת שלא אגדל להיות אשת אוטובוס (או אולי על מנת שאפסיק להיות אשת אוטובוס, בעצם, אם נערות אוטובוס נחשבות לנשות אוטובוס) הגיתי שתי דרכי פעולה אפשריות:
לפתח כישרון מוזיקלי, להקים להקה, להתפרסם
לנסוע ברכב פרטי.
השפעת הספורט על חיינו - ליטל דוידוב י3
כמה פעמים חשבתם לעצמכם: אולי הגיע הזמן שאתחיל לתכנן ברצינות שגרת ספורט הולמת שתהיה חלק מהחיים שלי?
לרדת במשקל, להרגיש טוב עם הגוף שלי, להתחזק, להיות בכושר, לפתח מסת שריר, לסַגל הרגלים או למצוא ולמתוח את הקצה שלי או סתם אפילו למצוא לי מין תחביב חדש?
אני ליטל, אני תלמידה בכיתה י, ולפני הכול... הייתי רוצה שתכירו אותי.
מתאמנת במכון הכושר שלי כבר שלוש שנים, אני שוערת בנבחרת הכדור-יד ״ארזים״, אני מתאמנת חמש פעמים בשבוע באימוני כוח, שלוש פעמים בשבוע באימוני קיקבוקס, פעמיים בשבוע בפילאטיס,
Hiit
פעם בשבוע עם המאמן האלוף שלי, ובימי שלישי תמצאו אותי עושה מדיטציה בשקיעה בחוף מציצים.
וברוך השם טפו טפו טפו אני בעלת שגרת אימונים פורייה!
אך לא כך היו הדברים תמיד.
כשהייתי קטנה יותר, הייתי ילדונת קצת מלאה, עם מסגרת ספורטיבית של ילדה בת 9 ודפוסי אכילה לא סדירים: מה שבא לי, אני מקבלת.
התמודדתי עם בעיה עיקרית: ערך עצמי וביטחון עצמי נמוכים. בכנות, לא כל כך אהבתי את הגוף שלי, אבל גם לא היה אכפת לי מזה מאוד.
עם הזמן התבגרתי, הרגשתי פתאום קצת חוסר ביטחון עצמי, ביקורת מהסביבה (שבדיעבד, מבינה כמה היא רחוקה מהמציאות) ושנאה עצמית שדאגתי להטיף לעצמי בכל יום.
אז ניסיתי וניסיתי לרדת במשקל-
ניסיתי דיאטות מוזרות וחדשניות וחלקן גם היו טיפשיות, חייתי על סלטים או שייקים, יצאתי לרוץ וגם ניסיתי לצום ולדלג על ארוחות.
כמובן שכל אלו לא באמת הביאו אותי לתוצאות. כל אלו הובילו להרגשה שמה שאני עושה חסר ערך.
עם הזמן (ועבר הרבה זמן!!) התחלפו החברים, התחדשה האווירה, והרצון שלי לרדת במשקל ולאהוב את הגוף שלי הלך וגבר.
הרצון הביא איתו את הצימאון לידע, את הכלים ואת הכרת הגישות והפרספקפטיבות שבעזרתן אני יכולה להגיע ולגשת לאימון אפקטיבי.
היום אני אדם אחר. אני אדם בריא יותר, אני אדם טוב יותר, חזק יותר, אני אדם מאושר יותר עם הרבה פחות פחדים והרבה יותר גאווה עצמית.
בזכות תהליך (שעדיין נמשך) הגעתי למצב שאני מרוצה מהגוף שלי. בעיני עצמי אני נראית טוב, ושגרת הספורט שלי היא אחד הנכסים הגדולים ביותר שלי.
אז אחרי שאתם קצת מכירים אותי, אני רוצה מאוד לחלוק איתכם את הידע שיש ברשותי. ואנסה בכל פעם מחדש להציג בפניכם ידע חדש או אולי ישן, שיש מצב שישנה לכם את החיים מקצה לקצה.
התוכן בכתבות אלו מבוסס על ידע שצברתי במהלך שנות חיי ועל תובנות מתהליך ההתפתחות האישית שלי. וכמו כן, דעותיי האישיות ישתלבו באופן משמעותי, עם ביסוס כמובן.
אני כותבת את המאמר הזה, וכל כך הרבה רגשות עולים בראשי.
עולם הספורט תורם ומעצב נכסים רבים באופי הספורטאי: התמדה, כוח רצון, זריזות, כושר, חוזק, חוסן נפשי, מלחמה בראש, התמודדות עם משברים, התעלות על עצמך, דחיפה של האדם לקצה ועוד...
לכל אחד שמתכנן לקרוא ולהשתתף במסע שלי-
בגדול, אתם הולכים לקרוא כאן על עולם הספורט. לדעתי, יש כל כך הרבה נגזרות מהספורט, שנוגעות כמעט לכל תחום בחיים שלנו, כפי שציינתי כבר קודם. רוב המידע שאציג ואציין ידבר כנראה למתאמנים חדשים, ולאט-לאט נתקדם.
בפעמים הבאות שאכתוב לכם, אספר לכם על הכלים המפורטים לאימונים, לתזונה, לטכניקות האימון ולניפוץ המיתוסים-
חשוב לי להתחיל ולדבר על נקודות הליבה, עקרונות שאסור לנו לשכוח על מנת להגיע להצלחה אמיתית ולהישגים אמיתיים.
התמדה וסבלנות
:
לא אשקר לכם. נהיה כנים עכשיו. מי שחיפש "שייק הרזיה ב-24 שעות", "תרגילים שיחטבו לי את הגוף בשבוע" או עוד קיצורי דרך (די דביליים, יש לציין) שלא עבדו לאף אחד מאיתנו מעולם וגם לא יעבדו לעולם - יכול להפסיק לקרוא ולהמשיך בעיסוקיו. התמדה היא ערך עליון וחשוב בכל תהליך בחיים, ולא רק בתחום הספורט. אנחנו צריכים ללמוד לפתח הרגלים בחיים, שיגרמו לנו להתחזק פיזית ונפשית.
אנחנו כאן כדי ללמוד בדרך הקשה. בהמשך הייתי רוצה ללמד אתכם למה ההתנתקות מאזור הנוחות שלנו היא המקום שאנחנו הכי לומדים בו. על קצה המזלג אסביר כי כשלא נוח לנו ואנחנו מתמידים במשהו - אנחנו מתחזקים. לומדים, צומחים, הערך העצמי שלנו עולה, ואנחנו סומכים על המילה שלנו כלפי עצמנו.
אם תחפשו קיצורי דרך, אם תחפשו את הדרך הקלה, התוצאות שלכם יראו בדיוק כמו הדרך שהשגתם בה את התוצאה. לא תעריכו את התהליך, בטח לא תתחזקו מהתהליך הזה וסביר להניח שגם תאבדו את התוצאות מהר מאוד ושוב תיפלו ללופ האין-סופי של רדיפה אחרי אותם חלומות בתוספת מחשבה: "נכשלתי". בקיצור, נכון שיש לנו מטרה מסוימת, אבל האם אנחנו מגיעים אליה בדרך בריאה? תהיו סבלניים, תנו לעצמכם ולגוף שלכם את הזמן שדרוש לו. אם תַראו נכונות, זה ישתלם לכם בסוף!
אמונה
:
אמונה היא מילה מאוד קלישאתית, אבל אדם שרוצה להצליח צריך קודם כול להאמין.
משפטים כמו "אני לא יכול", "אין לי כוח", "אולי אחר כך", "ממחר דיאטה" הם משפטים שלא יקדמו אתכם אף פעם בשום דבר.
תאמינו בעצמכם, תאמינו בסביבה שלכם, תאמינו שאתם מסוגלים להשתנות, שאתם יכולים להיפטר מהרגלים רעים, תאמינו שאתם האדונים של עצמכם, תאמינו שכל צעד שלכם מקדם אתכם אל עבר ההצלחה האישית שלכם.
כבוד
:
מבחינתי, אדם שלא יכול להיות כן עם עצמו ולשמור על חוק הכבוד, כל התהליך שלו יכול ללכת לפח.
הבקשה שלי לכל מי שקורא את זה, תכבדו את עצמכם, תכבדו אחד את השני. אתם יודעים מה? זה אפילו לא קשור לספורט. תהיו בני אדם, עשו מעשה טוב אחד ביום, גרמו למישהו אחד לחייך, אל תאמרו מילים שלא הייתם רוצים לשמוע.
"בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי־לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא־תִקְרַב אֵלָיִךְ" (ישעיהו נד, 14).
כוח רצון
:
תפגינו כוח רצון, תזכירו לעצמכם כל יום מחדש מה מטרת התהליך, לשם מה אתם עובדים כל כך קשה, אל תיתנו לטעויות ולהסחות הדעת לעצור אתכם, תראו לעצמכם שזה מגיע לכם, רק ככה תגיע המוטיבציה שלכם!
השוואה: לספורטאים מסוימים יש נטייה להשוות את עצמם לאנשים אחרים בצורה שלילית, שלכאורה בונה, אך בפועל היא מסוכנת מאוד ועלולה לגרום נזק רב, נפשי ופיזי.
(למשל: "וואו, שרירי הרגליים שלו...", "אני גם מאוד רוצה להרים את המשקל שהוא מרים...", "למה אני לא מצליח לבצע את התרגיל הזה והוא כן...?")
התהליך של איציק הוא של איציק.
הגוף של יוסי הוא של יוסי.
התזונה של ששון היא של ששון.
תפסיקו להשוות את עצמכם אחד לשני(!)
זה חשוב מאוד, תעריכו את התהליכים שלכם, גם אם אתם מתקדמים הרבה יותר לאט ממי שנמצא לידכם.
התעלמו מהסחות דעת
:
בעולם שלנו קשה מאוד להתעלם מהסחות דעת.
הטלפון הנייד, חברים, מסעדות וג'אנק פוד, פלטפורמות חברתיות, אוכל שקורץ לנו בסופר, פרסומות ועוד... לכן מאוד קשה להתרכז בתהליך אחד מסוים בחיים שלנו. השתדלו לנטרל הסחות דעת מחייכם.
לי יש המון הסחות דעת בחיים, אבל למדתי לשנות אותן על מנת להתרכז ולקדם את התהליכים האישיים שלי.
למשל, הייתי יוצאת עם החברות שלי פעמיים-שלוש בשבוע, ובכך מפספסת אימונים שהיו חיוניים מאוד להתפתחות שלי. לכן, בהדרגתיות כמובן, סידרתי את לוח הזמנים שלי כך שאצא פעם אחת בלבד בשבוע, וכך לא תהיה לי אפשרות ליפול לארוחת צ'יט בלתי מתוכננת או אתפתה לוותר על אימון.
תחשבו על זה. זו דוגמה מצוינת להתנתקות מאזור הנוחות שלנו וחיבור לצרכים ולקידום החיים האישיים שלנו. שוב - לא פשוט, אבל מתכון מנצח להצלחה! (כי מי אמר שלהצליח זה קל?!)
אז אחרי שהצגתי בפניכם את כל הכלים הבסיסיים להצלחה שלכם, אני אהיה כאן בכל גיליון כדי לתת לכם טעימה מהעולם שלי, להכיר לכם צד שלא הכרתם בעולם הכושר, להראות לכם צד שלא מחייב לסבול, להתעצבן ולשקוע בייאוש, אלא לעשות את זה בחיוך ואהבה עצמית, בכוח רצון ובמוטיבציה.
אנחנו לקראת סיום, אבל רק בתחילתו של מסע משותף, לכן חשוב לי שתזכרו:
אתם יכולים להתחיל לעשות ספורט, אתם מסוגלים, הספורט נועד לשמש אתכם, ואתם מסוגלים להתפתח. השאיפה העיקרית שלכם היא להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמכם.
אני מקווה שהצלחתי לגלות לכם מידע חדש. בפעם הבאה שאכתוב לכם, כבר ניכנס עמוק לתוך עולם הספורט.
מי שמעוניין לשמוע עוד עליי או ממני, יכול ליצור איתי קשר
בחשבון האינסטגרם שלי
@XoLitalxo
נתראה בגיליון הבא:))))
חלק מהיצירות המופיעות בטור זה התפרסמו לראשונה בחוברת ביכורי יצירה.
חזרה לעמוד הראשי
נוצר באמצעות
smoove
-
מערכת אוטומציה