image
 
אז מה זו בגידה? 
במסגרת מערכת יחסים זוגית יש לרוב ציפייה לבלעדיות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר, בגידה היא הפרתה של דרישה זו. בגידה יכולה להצביע על קיום יחסים במובן הפיזי או הרגשי. בגידה מורכבת לא רק מקיום יחסים מחוץ לקשר, אלא גם מעילה באמון, שקרים וחוסר נאמנות.‏‏
בגידה היא הפרת אמון קשה, שבה הצד הנפגע מזועזע מפעולות הצד הפוגע. בדרך כלל בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות.
בגידה יכולה להיות גם רגשית, כלומר מצב שבו לא מתקיים קשר פיסי לחלוטין, אולם אתם מוצאים באדם אחר מחוץ לזוגיות שלכם, אוזן קשבת ומפתחים קשר אישי, שהוא סמוי מעינו של בו הזוג החוקי. 
 
אז את ההגדרות הבנתי. לא ממש חידשו לי.  אבל עדיין לא הייתי רגועה. שכן, יש מעבר לה. אז כמו שאתם מכירים אותי, כשאין לי תשובות אני מייצרת אותן :
בגידה היא למעשה חוסר יושר, חוסר אמון בין אנשים. אבל זה הרבה מעבר לזוגיות. הבגידה הרגשית קשה לאין ערוך מהבגידה הפיסית. הפיסי - נעלם עם הזמן, בעוד שהרגש - רק מתעצם מיום ליום.  
יש הרבה מטפלים לשיקום הזוגיות, לטיפול בצד הנבגד, אבל לאן פונים כשהבוגד הוא אתה עצמך והנבגד הוא אתה
עצמך? את מי מאשימים? הרי חייב להיות צד טוב וצד רע, לא? אז כנראה שלא. ולאן פונים כשהבגידה בין חברים, בינך ובין ילד שלך, בין אחים, בין שותפים לעבודה? איך והאם ניתן בכלל לשקם אמון שנרמס?  ומה זה אומר על יכולת השיפוט שלנו ביחס לעצמנו וביחס לסובבים אותנו?  
במהלך השנה האחרונה,  חיפשתי אצל מומחים מתחומים רבים, תשובות לשאלות אלה. הבנתי מספר דברים, אותם אני רוצה לחלוק איתכם כעת:
 
התובנות שלי
 
image
 
יקיריי, עד כמה שלא נעים לנו לעתים להודות באמת, גם כשהיא מרוחה לנו על כל הפרצוף, יש מצבים בהם ככל שנקדים לראות את התמונה שלפנינו, כן יטב. 
במצבים שונים בחיים, אנחנו מנסים בכל כוחנו לשמור על ערכים ואמונות ביחס לעצמנו ולאחרים. זה לא מחזיק. כשלא טוב לכם, עצרו. בדקו למה אתם מרגישים אי נוחות. לרוב, קיימות סיבות. זה לא בראש שלכם בכלל. זו המציאות. 
אנטוניו ר' דמסיו, כתב את הספר "ההרגשה של מה שקורה - גוף ורגש ביצירת התודעה". בספר הוא מסביר איך המוח קולט אפילו בתת המודע מסרים וסימנים מהסביבה. זה מייצר לנו "הרגשה". בפועל, זו התודעה. אנחנו מבינים היטב מה קורה ומסיבות שונות, במטרה להגן על עצמנו, אנחנו מתרצים עבור האחר, מחפשים סיבות להצדיק את מעשיו וכו'... 
הבעיה - המציאות תחזור ותתפוצץ לנו בפרצוף.  ואז נשחק אותה מופתעים?
אבל זה כרגיל מורכב יותר. למה אנחנו מגנים על מי שכלל לא רואה את כאבנו, אפילו במחיר של הרס עצמי? אנחנו עושים זאת, כי זה משקף לנו את עצמנו! אם נודה שהאחר לא בסדר, מה זה אומר עלינו?  אמהות שמגינות על בן משפחה שצריך "להעמיד במקום", שהרי כל מהותן כביכול מוגדרת ביחס להצלחות של אותה משפחה. איך יודו בכשלונן? והאם בכלל עלינו לקחת אחריות על כשלונות של אחרים?  ואם זה בן הזוג? 
עדיף להצדיק אותו, לגבות אותו, להגן עליו ... רק לא להודות שיש פה בעיה. אבל הברווז ישאר ברווז. ומיום ליום יגעגע יותר ויותר חזק. 
צרו איתי קשר. הצטרפו להכשרה האישית. בקבוצה קל יותר. ואל דאגה, למרות שהתהליכים קבוצתיים - אין חשיפה אישית.  נצלו את הידע שקיים ואת התובנות שלי ושל אחרים - אתם לא לבד.
 
image
 
אל תשחקו אותה חזקים. תראו שנפגעתם. עשו בקרת נזקים. תקנו. וצאו שוב לדרך. החיים הם אוסף של חוויות. חלקן חיוביות וחלקן שליליות. טעות, ככל שתהיה גדולה, היא רק אירוע אחד בחייכם.
ה קפידו לאזן אותה באמצעות הרבה אירועים חיוביים אחרים. תמהלו אותה "בטוב".  הפרופורציות ישובו לחייכם.
קיימים מודלים רבים ליציאה ממשבר, בעקבות בגידה, הפרת אמון, או כל סיבה אחרת. ישנם מודלים אימוניים פרקטיים שמחזירים לנפגע את השליטה על חייו ובכך מסייעים לו להתמודד. הבעיה היא, שברוב המקרים אנחנו ממתינים שהצד הפוגע יבצע את פעולות התיקון. הפוגע כביכול, מחזיק בידיו את התרופה. מאחר וכל מקרה לגופו, אוכל לומר שלרוב, נדרשת סגירת קצוות, כדי להמשיך הלאה. אם תשאירו עניינים לא סגורים, הם יטרידו אתכם, בכל הזדמנות.
תקשרו את הקושי. מצאו אנשי אמון. שתפו. בנו תכנית פעולה וקחו את השליטה על חייכם חזרה.
הצורך לשמור את הסוד - עלול לפוצץ את הלב. אם קשה לכם - שמרו על הפרטים לעצמכם - תקשרו את האירוע. אני פה. עם צוות של יועצים ומאמנים מומחים, שכל אחד בתורו חווה ומבין בדיוק מה עובר עליכם. צרו עימי קשר. 
 
הרשמו לקהילת דפאות. זה חינם. 
מעת לעת, תקבלו עידכונים והטבות שיפתחו בפניכם דרכי פעולה אפשריות.
כי גם לכם מגיע חופש בחירה! 
 
שם פרטי
שם משפחה
מייל
נייד
image