" אם כן, ניתן לראות באדם העומד לפנינו, שני זרמים הזורמים יחדיו: כל אחד ואחד מאתנו מורכב משני זרמים אלו. בכל אחד ניתן לראות, מצד אחד, את מה שזורם אליו ממשפחתו, ומהצד השני, את מה שהתפתח מישותו האינדיבידואלית הפנימית ביותר, כלומר – כמה נטיות מוקדמות, קווי אופי, יכולות פנימיות וגורל חיצוני. חייבת להיות התאמה בין מה שהינו, מצד אחד, ישותו הפנימית ביותר, ומצד שני – מה שמגיע אליו דרך קו התורשה. ניתן לראות את האופן בו נושא האדם במידה רבה את הפיזיונומיה של אבותיו. אנו יכולים לראות שהוא מורכב, נאמר כך, מהסכום של אבותיו השונים. מכיוון שתחילה, לא קשור הגרעין היסודי הפנימי למה שנורש, אלא חייב רק להתאים עצמו למה שהינו מתאים ביותר עבורו, יש צורך בקיומו של תיווך מסוים, עבור מה שחי אולי במשך מאות בשנים בתנאים של עולם שונה לגמרי, ומועבר שוב לעולם אחר. חייב להיות דבר מה, כאן למטה, אליו יכולה הישות הרוחית להתייחס. צריך להיות קשר, מקשר, בין הישות האנושית האינדיבידואלית הייחודית – ובין האנושות בכללותה, לתוכה היא נולדת – דרך המשפחה, העם הגזע. בין שני אלה – מה שאנו מביאים אתנו מחיים קודמים, ומה שהמשפחה שלנו, אבותינו הקדומים והגזע שלנו שותלים בנו – ישנו מתווך, דבר מה, הנושא אתו קווי אופי כללים יותר, אך באותו זמן, מסוגל להפוך לאינדיבידואלי. זה אשר לוקח על עצמו לתווך בין קו התורשה ובין הקו המייצג את האינדיבידואליות שלנו, בא לידי ביטוי במילה – טמפרמנטים. בזה שעומד בפנינו כטמפרמנט של האדם, יש דבר מה הדומה במובן מסוים לפיזיונומיה של האינדיבידואליות הפנימית ביותר שלו." 

 

האיזון, התיווך, בין שני הזרמים מתרחש כאשר ארבעת המרכיבים של האדם: הגוף הפיזי, הגוף האתרי , הגוף האסטרלי והאני, מתקשרים ביניהם בדרכים שונות ומסוימות.

 

הגוף הפיזי והגוף האתרי הנם הגופים התורשתיים. ניתן לראות את זה בבירור בצמחים ובחיות. הגוף האסטרלי בחלקו גם הוא תורשתי, ואילו חלקו השני, יחד עם האני, קשור בתכונותיו לישות הפנימית של האדם, העוברת מאינקרנציה אחת לשנייה. כל הגופים פועלים הדדית זה לתוך זה, ונוצרת תערובת מגוונת של ארבעת הגופים, תוך כדי כך שאחד זוכה לשליטה על אחרים ומטביע בהם את גוונו (color). מתוך האינטראקציה ביניהם ייווצר מה שאנו מכנים – הטמפרמנט של האדם. האופן בו יתקשרו הגופים הדדית, נקבע על ידי האני. 

 

באינקרנציה (התגשמות) מסוימת, יכולה הישות הפנימית של האדם להוסיף תוספת ממשית לאחד הגופים. תוספת זו באה לידי ביטוי גם באיברי הגוף הפיזי, כך שהגוף הפיזי יהיה הביטוי הישיר של אותה מהות פנימית.

 

כאשר האני מקבל תוספת כוח הדבר בא לידי ביטוי במערכת הדם, ונוצר הטמפרמנט הכולרי. 

כאשר  האלמנט האסטרלי מקבל תוספת כוח, הדבר בא לידי ביטוי במערכת העצבים, ונוצר הטמפרמנט הסנגוויני.

כאשר  האלמנט האתרי מקבל תוספת כוח, הדבר בא לידי ביטוי במערכת הבלוטות, ונוצר הטמפרמנט הפלגמאטי.

כאשר  האלמנט הפיזי מקבל תוספת כוח, הדבר בא לידי ביטוי בגוף כולו ונוצר, הטמפרמנט המלנכולי.

ניתן לומר שהגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני עושים אינקרנציה בתוך הגוף הפיזי .

 

האלמנט האתרי-פלגמאטי הופך לגוף הורמונאלי. גוף של הפרשות פנימיות, הזורם בשקט, והינו נטול העוצמות של התפרצות הדם. 

האלמנט האסטרלי-סנגוויני הופך למערכת עצבים, יותר רוטט ועצבני. 

האלמנט של האני-כולרי הופך למערכת הדם, על פעימתה ודחיפתה, על התפרצותה הלוהטת המאפיינת את האני הממשי, העכשווי the actual ego)) – כוח ההופך לרצון. הטמפרמנט הכולרי מאופיין גם בהתלהטות יצרים מהירה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בהתפרצות ובכעס. 

האלמנט של המלנכולי קשור לגוף כולו, לכובד הגוף ולהתעמקות פנימה.

 

 

הסכנה הגדולה של האדם הסנגוויני זו, המאניה. האדם הסנגוויני הנשלט על ידי גופו האסטרלי, מפותה כל הזמן על ידי הסנסציות של העולם. הוא חי כל הזמן בחושים, ואין קוד פנימי שינחה אותו. כאשר זה הופך לפתולוגיה, מתפתחת מאניה. 

יש דבר אחד שיכול לחנך את הסנגוויני, במיוחד בילדות – וזאת האהבה. הילד הסנגוויני יהיה מוכן להתמסר, להתמיד ולהישאר במקום אחד, עבור אדם המעורר בו אהבה והאוהב אותו. בניגוד לסמכות והערכה, המאפשרים את חינוכו של הילד הכולרי, האהבה היא הגורם המאפשר לסנגוויני לא לעוף, להעמיק במקום אחד.