קָבַעְתִי פְּגִישָׁה עִם הָרֹעַ,
דִּיסְקְרֶטִית בְּהֶחְלֵט
מְקוֹם הַמִּפְגָשׁ – סוֹף הָעוֹלָם
מָחָר,
בְּדִיּוּק בְּשָׁעָה שֵׁשׁ.
רֶגַע לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ,
זֶה רֶגַע מְיֻחָד,
אֵין אֶפְשָׁרוּת לִמְלַוִים,
חוֹבָה לָבוֹא לְבָד.
הָרֹעַ לֹא מִיָּד הִסְכִּים,
הוּא לֹא נִפְגָשׁ עִם כָּל אַחַת,
כָּךְ מִסְתַּבֵּר...
יֵשׁ לוֹ דְּרִישׁוֹת וְגַם תְּנָאִים
וְהוּא בּוֹדֵק וּמְבַרֵר.
וְכָךְ אָמַר לִי הָרֹעַ –
הַקְשִׁיבִי לִי הֵיטֵב,
רַבּוֹת עָמְדוּ עַל סַף דַּלְתִּי וְשָׁבוּ בִּכְאֵב,
רַבּוֹת עָמְדוּ עַל סַף דַּלְתִּי,
אַךְ לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת,
אֶת הַיֵּאוּשׁ אֶת הַכִּעוּר וְאֶת צְרִימַת הַלֵּב.
עֲדַיִן אַתְּ רוֹצָה לָבוֹא?
וְאַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת?
אִם כֵּן, שִׁמְעִי נָא לִי עַכְשָׁו
וָלֹא, אֶפְגֹשׁ אַחֶרֶת –
הַשְׁאִירִי נָא בַּבַּיִת הַגִּנוּנִים, הַחִנְחוּנִים,
הַשְׁאִירִי נָא בַּבַּיִת דִּמְעוֹת הַמִּסְכֵּנִים,
כָּאן לֹא יוֹעִילוּ לָךְ כָּל אֵלוּ,
דָּרוּשׁ כָּאן אֹמֶץ לֵב,
כָּאן אֵין מָקוֹם לְרַחֲמִים,
צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב.
וּדְעִי לָךְ הַמַּרְאֶה אָיוֹם,
וְלֹא תּוּכְלִי לִשְׁכֹּחַ,
בְּהַבִּיטֵךְ בִּי בַּמַרְאָה
שׁוּב לֹא תּוּכְלִי לִבְרֹחַ.