ישות כרוח רפאים מתייצבת בפני התלמיד. הוא יזדקק למלוא כוננותו הנפשית רוחית ולמלוא אמונו בבטיחות דרכו, שהיה אמנם באפשרותו במידה מספקת לרכשם במהלך התאמנותו עד כה. שומר הסף מצהיר על משמעותו בערך במילים אלה: עד כה פעלו בחייך כוחות סמויים מכושר ראייתך. הם דאגו לכך כי בכל מהלכי חייך עלי אדמות הביא כל אחד ממעשיך הטובים את שכרו, וכל אחד ממעשיך הרעים הביא לידי תוצאותיו הרעות. הם פעלו למען עיצוב אופייך על פי ניסיונות חייך ומחשבותיך. הם קבעו את גורלך. הם קבעו את מידת השמחה והכאב אשר הוקצבה לך בכל מהלך חייך על פי התנהגותך במהלכי חייך הקודמים עלי אדמות. הם שלטו בך בתורות החוק החובק כל של קארמה. כוחות אלה ישחררוך עתה חלקית מהשפעתם המדריכה. ומכאן ואילך חייב אתה לקבל על עצמך חלק מהמלאכה אשר עד כאן עשו הם למענך. – בעבר היכך הגורל לא פעם מכה קשה. לא ידעת מדוע. היא באה כתוצאה ממעשה שלילי באחד ממהלכי חייך הקודמים. מצאת בדרכך אושר ושמחה – נהנית מהם. גם הם באו כתוצאה ממעשים קודמים. אופייך מראה, גם מן היפה גם מן המכוער. אתה בעצמך גרמת לשניהם על ידי חוויות ומחשבות קודמות. הללו האחרונות לא ידעת עד כה: רק נתקלת בתוצאותיהן. אולם לפניהם, לפני כוחות הקארמה, היו גלויים כל מעשיך במהלכי חייך הקודמים עלי אדמות, כל מחשבותיך ורגשותיך הנסתרים. ועל פיהם קבעו את מהלך חייך ודמות אישיותך הנוכחיים. 

אבל עכשיו יתגלו לפניך כל הצדדים הטובים והרעים של מהלכי חייך הקודמים. עד כה היו הם שזורים בישותך שלך; הם היו בתוכך ונבצר היה ממך לראותם, כשם שנבצר ממך לראות את מוחך שלך. אולם עתה הם מתירים עצמם מתוכך, הם יוצאים מתוך אישיותך. הם מתגבשים לדמות עצמאית, אותה אתה מסוגל לראות כשם שהנך רואה את האבנים והצמחים בעולם החיצון. ואני - אני עצמי הנני הישות אשר גיבשה לה את דמותך ממעשיך הטובים והרעים. דמותי הערטילאית שזורה ממסעות חייך אתה. עד כה נשאתני מבלי לראותני, בתוכך, וטוב שכך היה הדבר. כי החכמה של גורלך הסמוי מפניך, יכלה באופן כזה לפעול בתוכך למען חיסור המכוער אשר בדמותי. עתה, מאחר שיצאתי מתוכך, גם חוכמה סמויה זו הסתלקה ממך. היא חדלה לדאוג לך. היא תשאיר לך את המלאכה. חייב אני להיות לישות כלילת השלמות, מלאת הוד והדר, אחרת אפול קורבן להשחתה. ואם זה יתרחש, אז אוריד גם אותך איתי אל תוך עולם אפל ונשחת. – כדי למנוע זאת חייבת חוכמתך שלך לגדול עד כדי כך להיות מסוגלת לקבל על עצמה את תפקידה של החכמה הסמויה שנסתלקה ממך. אחרי שתעבור את הסף שלי, לא אעזבך לעולם – ואפילו לא לרגע קט – כדמות המופיעה תמיד לנגד עיניך. ובעתיד בכל אשר תפעל או תחשוב שלא כיאות, מיד תבחין בעבירתך בצורת השחתה מכוערת ושטנית של דמותי. רק לאחר שתתקן את כל מעשיך הרעים של העבר, ותיטהר עד שכל עוולה בעתיד תהיה לגביך דבר בלתי אפשרי, אז תשתנה ישותי ואקרן ביופיי. אז אוכל להתאחד אתך ונהיה לישות אחת – לטובת פועלך בעתיד.

הסף שלי החוסם לך את המעבר מורכב מכל רגש של פחד אשר עדיין נשאר בקרבך, מכל היסוס להפעיל את הכוח, הדרוש בכדי לקבל על עצמך את מלוא האחריות עבור מעשיך ומחשבותיך. כל עוד נשאר בך סימן של פחד מלעשות אותך עצמך המנחה של גורלך, יחסר לסף מה שעדיין נשאר לבנות בו. וכל עוד חסרה בו אבן אחת, נאלץ אתה לעצור מולו כמשותק, או להיכשל בו. אל תנסה לעבור את הסף הזה עד שתרגיש עצמך חופשי לחלוטין מכל פחד, ונכון למלוא האחריות המקיפה כל. 

עד כה יצאתי את אישיותך רק כאשר בא המוות לקחת אותך בחזרה מחיים עלי אדמות. אולם גם אז הייתה דמותי מוסתרת מפניך. רק כוחות הגורל אשר דאגו לך, ראוני ולכן יכלו, בהפסקות בין מוות ולידה חדשה, לבנות בתוכך, על פי חזות דמותי, את הכוח והכושר, אשר הכשירו אותך להדר את דמותי במהלך-חיים חדש עלי אדמות למען התקדמותך. כמו-כן, הייתי אני זה, אשר אי שלמותו אילצה בכל פעם את כוחות הגורל להוליכך חזרה אל תוך אינקרנציה חדשה עלי אדמות. כאשר הגיעה שעת מותך הופעתי אני: והיה זה בגללי שאדוני הקארמה קבעו כי עליך להיוולד שוב. אילו היית משנה אותי באופן לא מודע לכליל השלמות דרך מהלכי חיים רבים עלי אדמות, יכול היית רק אז להימלט מכוחות המוות ולעבור, מאוחד איתי אחדות שלמה, אל האל מוות.

כך הנני עומד לפניך גלוי היום הזה, כשם שעמדתי תמיד סמוי לצדך בשעת המוות. אחרי שעברת את הסף שלי נכנס אתה אל העולמות, אשר אליהם נכנסת קודם רק לאחר המוות הפיסי. עתה, נכנס אתה אליהם במלוא המודעות, ומכאן ואילך, בהתהלכך עלי אדמות, מתהלך אתה בעת ובעונה אחת – בממלכת המוות – שהיא אינה אלא: ממלכת חיי הנצח. אמת, אני גם מלאך המוות, אבל אני, אני גם מביא איתי חיים עילאיים שופעים לנצח. בתוך גוף חי תמות דרכי, כדי להיוולד מחדש אל תוך קיום אלמוות.

הנך נכנס עתה אל תוך הממלכה הזאת: שם תפגוש ישויות על חושיות. אושר עליון יהיה מנת חלקך. אבל חוק ברזל הוא, כי תפגוש תחילה אותי בממלכה הזאת, - אותי, יציר כפיך. קודם לכן צמחו חיי מתוך חייך אתה: אבל עתה עוררתני לקיום נפרד, והנני עומד לפניך כאמת מידה מוחשית למעשיך בעתיד – ואולי גם כמעורר בך, בלי חשך, מוסר כליות. בתור יציר כפיך הלבשת לי צורה – אבל בזאת גם חובה עליך לעשות למען ייפוי צורתי.

...מי אשר רואה היה, בלי הכנה מתאימה, את הקארמה שלו הבלתי נפדית כשהיא מופיעה לפני עינו כיצור חי, מסתכן היה לתעות אל תוך סטיות חמורות מוטב בהחלט לא לשאוף לכך.

...שומר הסף בא כדי להזהיר את התלמיד, לא לצעוד צעד נוסף, אלא אם כן יש בכוחו למלא אחרי דרישות הכלולות בנאמר לעיל. ככל שאיומה היא צורתו של שומר הסף, - אין היא אלא תוצאה של חיי העבר של התלמיד עצמו, אין היא אלא אופיו הוא, שהתלמיד עורר לחיים עצמאיים נפרדים. עוררות זו היא תולדת ההתפרדות של רצון, חשיבה ורגש. – להרגיש בפעם הראשונה כי אתה עצמך קראת לחיים ישות רוחית, - זאת כשלעצמה חוויה בעלת חשיבות עליונה. – עתה, התכוננותו של תלמיד מדע הרוח חייבת להיות מכוונת לכך, שתכשירו לשאת את המראה האיום בלי כל פחד, ושבשעת הפגישה ירגיש את כוחו כה מוגבר, שיוכל לקחת על עצמו במלוא המודעות את האחריות לייפוי שומר הסף.

אם הפגישה עם שומר הסף עברה בהצלחה, אז יהיה מותו הפיסי הבא של תלמיד מדע הרוח שונה לחלוטין מכל מוות שלו בעבר. אז חי הוא את המוות בהכרה מלאה, בפשטו את הגוף הפיסי כשם שפושטים בגד, אשר נתבלה או אולי יצא מכלל שימוש עקב קריעה פתאומית..."