אמרו לו: הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. - אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני - אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? - אמרו לו: מן התורה. - אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא, ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! - אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה. (סנהדרין צא.)

נקודת הדיון – התורה. אם התורה היא המקור לשאלת הכסף והזהב הרי שהיא גם המקור לשעבוד הנורא.  אולם יש לשאול את עצמנו, כאמור, גם אם אכן צודק גביהא בו פסיסא – מדוע הדבר נעשה בהשאלה? לשאלה זו עונה הרש"ר הירש לדבריו למעט פעם אחת בתורה מתוך מאות לשון השאלה אינו בכוונה הרווחת כיום: "שאל" ...מאות פעמים, לפחות, היא מופיעה במקרא, ומובנה תמיד: לתבוע, לבקש; לעולם לא: לקחת בהשאלה. רק פעם יחידה נזכרת היא בהוראה זו...ומאחר ושם מבטאת המלה יחס משפטי מסויים, הפכה משמעות זו לשגורה ביותר. וכך, בגלל מקרה יחידי זה, החלו לראות ב"שאל" ביטוי, שמובנו בראש וראשונה, ובעיקרו, "לקחת בהשאלה, על מנת להחזיר". אולם בזה התעלמו כליל משימוש - לשון קבוע ביותר. והנה, כל מקום שהוראת "שאל" היא: "לתבוע", "לבקש דבר", והחפץ הנתבע או הנשאל ניתק לחלוטין מכל זיקה לבעליו הקודמים! נמצא, אם כן, גם כאן כאשר הקב"ה מנחה את ישראל לשאול מהמצרים כלי כסף אין הכוונה על מנת להחזיר – ובדין הוא כהסברו של גביהא בן פסיסא.

 

שבת שלום

הרב אריאל רוקח

ראש הישיבה