image
שיעור 4 – גוף פונקציונלי
image

מהו גוף?

למילה העברית גוף יש משמעויות רבות. המשמעות הראשונית והמוכרת היא גופו של האדם: מכלול האיברים והמרכיבים החומריים של יצור חי. אולם אנו פוגשים את המילה גוף גם במובן של עצם, חפץ, אובייקט, או 'החלק העיקרי' – גוף הדברים, גוף הספינה.
הטיה לשונית המבחינה בין זוויות התייחסות שונות – גוף ראשון, גוף שני, גוף שלישי.
המשמעות הנוספת היא גוף כמייצג ארגון, קבוצה, חברה, מוסד וכיו"ב.
מפתיע לגלות שהמילה גוף אינה מופיעה במקרא אלא רק בכתובים המאוחרים יותר. הפעם הראשונה בה מוזכרת המילה גוף במקורות היא רק בהקשר של גופו חסר החיים של האדם, דהיינו הגווייה.
בספר דברי הימים, בתיאור הקרב של שאול בגלבוע ולאחר מות שאול ובניו נאמר : "וישאו את גופת שאול ואת גופות בניו ...ויקברו את עצמותיהם." (דברי הימים א',י').
הגוף הפיזי של האדם הוא החלק המינרלי של ישותו. זהו הגוף שבין לידה למוות נושא את שלושת הגופים הגבוהים של האדם, ולאחר המוות מתפורר וחוזר לאדמה.  

מאפייני הגוף הפונקציונלי

בחלק זה של הלימוד נתייחס לגוף כמייצג ארגון, חברה, מוסד, שהינם קבוצה של אנשים שמתקשרים ביניהם על מנת שיחד יוכלו לקדם מטרה (פונקציה) משותפת. נכנה גוף זה בשם – הגוף הפונקציונלי.  
הגוף הפונקציונלי הבסיסי ביותר שמקים האדם הוא המשפחה. גוף זה מבוסס על שני אנשים (או יותר – תלוי בתרבות ובתקופה), המתקשרים ביניהם בקשר של אהבה ו/או חוזה על מנת להקים משפחה. למשפחה כגוף היו מטרות רבות ושונות. החל מרבייה, "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" בראשית א' כז', ועד לאינטרסים כלכליים ומדיניים כפי שקרה בנישואים בין בני מלכים, משפחות אצולה ועוד.
גופים נוספים ששרתו את האדם נוצרו גם הם מתוך צורך אישי וחברתי. לדוגמא, צבא, מדינה או כל התאגדות שקמה על מנת לשמור על חברי הקבוצה ולעזור לה לממש את מטרותיה. בגופים הפונקציונליים מטרת העל של הקבוצה עולה על צרכיו או רצונותיו האישיים של מי שלוקח חלק בהם.
בעבר, שאבו בני האדם את זהותם, הגדרתם וביטחונם הקיומי מעצם השתייכותם לגופים השונים. נידוי וחרם היוו את אחד העונשים הכבדים שקהילה הייתה יכולה להטיל על אחד מחבריה.   
imageimageimageimage
א. נועד לקדם רעיון / מטרה
ב. מורכב מאנשים המוציאים לפועל את הנדרש לקיום המטרה שלשמה הוא הוקם. מטרת העל של גוף זה עולה על רצונותיו וצרכיו האישיים של החבר הבודד.
ג. גוף היררכי
שמירת ההיררכיה הארגונית (ראש ותפקידים נוספים) הכרחית לקיומו של הארגון. קיימת הקבלה בין חברי הגוף הפונקציונלי לאברי הגוף של האדם: ראש המתכנן והוגה, גפיים המוציאות לפועל, יד ימינו של הראש, אברי העיכול והעיבוד וכו'. הגוף יכול לספק ליחיד את מה שהוא כבודד מתקשה להשיג.
ד. הגוף שואף להתמיד בקיומו.

המתח בין הגוף הפונקציונלי לאינדיווידואל

בחברות המסורתיות הייתה המשפחה או הקהילה והשבט אורגניזם בפני עצמו. היחיד כופף עצמו לחלוטין למטרות, לערכים ולאינטרסים של הקהילות או הגופים אליהם הוא השתייך ולעיתים אף היה מוכן להקריב את חייו לשם שמירה על קיומו של גוף זה. לדוגמא, הנוהג בחברות מסוימות לרצוח על מנת לשמור על כבוד המשפחה הוא פועל יוצא של ראיית הגוף כאורגניזם אחד.  
במהלך הזמנים, ככל שהלכה והתפתחה התודעה של האנושות ושל היחיד, וככל שגבר האימפולס של האינדיבידואל לדעת ולהגדיר את עצמו כיחיד, החל להיווצר חיכוך בין היחיד ובין הקבוצה.
מעצם מהותו, גוף פונקציונלי אינו יכול לשאת אינדיבידואליזם. כל צורך של יחיד הנוגד את צורך הגוף הפונקציונלי כמכלול, מעמיד אותו בסכנה קיומית (זוהי הסיבה להחמרה בעונש של סרבני גיוס).
 
לפניכם הקליפ "עוד לבנה בחומה" של להקת פינק פלויד  Pink Floyd - Another Brick In The Wall - על מתח מהותי זה בין היחיד והגוף.
הקיבוץ

הקיבוץ

דוגמא בולטת ניתן למצוא בהיסטוריה המודרנית של החברה בישראל, הבאה לידי ביטוי בתופעת הקמתם של הקיבוצים. בקיבוצים התקיימו המאפיינים של הגוף הפונקציונלי, ונחקקו חוקים כללים ותקנות, על מנת למחוק כל זהות אישית אינדיבידואלית. (בתחילת הדרך של הרעיון הקיבוצי היו בגדים זהים, רכוש זהה וכיו"ב).
ובכל זאת לגוף הפונקציונלי יש משמעות וחשיבות. הוא מאפשר הקמה של פרויקטים הגדולים מיכולתו של האדם היחיד להגשימם. ועם זאת, לאחר הגשמת המשימה, חייבים גופים פונקציונליים להתפרק, או להשתנות ולהפוך לגופים המנוהלים מתוך אימפולס רוחני שאינו מבטל את היחיד ורצונותיו.
הפעילות של אהרימן ולוציפר לקיום גוף פונקציונלי
לוציפר

לוציפר

בשלביו הראשונים בהקמתו של גוף מסוים יש התלהבות, להט, שמחה ואנרגיה רבה, שהם נהדרים להנעת הפרוייקט ולהקמתו. כוחות אלו של להט הם מתנותיו של לוציפר לאדם. עם זאת, לאחר הלהט הלוציפרי, חייבת להיכנס מחשבת האני.
"...בכל מקום בו האדם יוצר משהו דרך הדמיון וחיי הנפש הרגשיים שלו, כשהוא איננו נאחז עוד אך ורק בעולם החושים אלא מתעלה מעבר לו, לוציפר הוא הכוח שמוציא אותו מעולם החושים. חלק גדול בכל מה שמרומם ומשחרר בהתפתחות האמנותית של האנושות בא בהשראתו של לוציפר...למעשה, אנו חבים כל עבודה יצירתית שמתרוממת מעל לעולם החושים לפעילותו של לוציפר ולכוחותיו שפועלים בתאום עם החוק..."

ר. שטיינר, סודות הסף ,הרצאה 2, 25 אוגוסט 1913 / GA147

אהרימן

אהרימן

אהרימן מעניק לאדם את היכולת להוביל רעיון למבנה פיזי-ארצי ולתבניות של ידע. אולם מתנתו היא גם הסכנה שבו. שכן אט אט הולך וגווע מה שהיה חי ופועם ונשארים רק המבנה והחשיבה המופשטת.
ביטוי נוסף של הצד האהרימני הוא הפיכת בני אדם ל'איברים ללא 'אני'. זהו הצד הבלתי-מוסרי בגוף הפונקציונלי.

"..אחד מן האמצעים החשובים ביותר שבעזרתם פועל אהרימן מן העבר השני הוא קידום של החשיבה מופשטת באדם. ומשום שאנשים נאחזים כה בתקיפות היום בחשיבה מופשטת זו, הם פועלים בדרך הנוחה ביותר עבור בואו של אהרימן. אתם צריכים להבין שאין דרך טובה יותר להכין את המצע עבור מאמציו הערמומיים של אהרימן ללכוד את האדמה כולה למטרותיו שלו, מכך שבני האדם ימשיכו לחיות חיים מופשטים, יישנו עצמם בהפשטות, כפי שהם עושים בחברה בת ימינו. זוהי אחת התחבולות, אחד מן הטריקים המחוכמים, שבעזרתם מכשיר  אהרימן את דרכו עבור שלטונו על האדמה. במקום להשתמש בחוויות חיות כדי להראות לאנשים מה שצריך להתרחש, מציעים להם המנהיגים תיאוריות על כל נושא, כולל השאלה החברתית. עבור אלו המרצים תיאוריות אלו, ידע המושג מהתנסות הוא מופשט, כי אין להם מושג מהם חיים אמיתיים."
 
ר. שטיינר, התגשמותו של אהרימן, התגשמות הרוע על האדמה, הרצאה רביעית, 28 דצמבר 1919 / GA195
פירוק הגוף הפנקציונלי - כלי בידי הקרמה

פירוק הגוף הפנקציונלי - כלי בידי הקרמה

הקרמהׁ ('חוק הסיבה והתוצאה') – מפגישה בין האדם ובין עקבות מעשיו מחיים קודמים. כחלק מתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו, שואפים הפגמים המוסריים שלנו מחיים קודמים לתיקון ולאיזון.
אחד הכלים לבחון את פעולתה של הקרמה היא באמצעות התבוננות בשאלה מה היה מקומו של היחיד בגוף הפונקציונאלי.
מי שבחייו הקודמים או הנוכחיים היה 'ראש' של גוף כזה, או מי שהציב עצמו באופן כזה שהאחר אמור לשרתו כאיבר המספק את צרכיו ומטרותיו, יידרש על ידי הקרמה לעבור איזון וגמול קרמתי.
זו תהיה 'ירידה מהראש אל הגפיים' – כלומר, אותו אדם יחווה את הנפילה מהמקום הנוח והנעים שהיה בו ושהורגל אליו, וימצא עצמו בסיטואציה 'נמוכה' מזו שהורגל אליה. הוא יאלץ לבצע עבודות 'פשוטות, בזויות,  משפילות'. תפקיד הכאב שנגרם מנפילה כזו הוא לעורר את האדם לראות את חוסר המוסריות שלו בעבר. כאן פתוחה הדרך לתיקון דרך התודעה והבחירה שלו.

פיגועי ה11.9.2001 בארה"ב

בקטע שלפניכם – התקפת הטרור בארה"ב ב11 בספטמבר 2001.
אירוע זה צוין בתודעה האמריקאית והעולמית:
"אמריקה התעוררה באחת מהחלום של עולם חופשי אל מציאות של טרור, מחפשת נחמה, רדופת פחדים, משתוקקת לנקמה ופטריוטית מתמיד" (אתר Mako ספטמבר 11, 2011).
תוך כדי הצפייה בקטע, אתם מוזמנים לעורר את מחשבתכם על המעצמה האמריקאית לפני ואחרי אירוע זה בהקשר לשיעור זה על הגוף הפונקציונלי. 
קהילת העתיד

קהילת העתיד

"הקהילה החדשה אינה נקבעת יותר מתוך חוקי טבע או נורמות מוסריות, אלא מתוך הדבר אותו מכנה שטיינר: "האינטואיציות המוסריות" של היחיד. על מנת להגיע לאינטואיציות אלו, עלינו לפגוש את שומר הסף הקטן שלנו, ולהתמודד אתו באומץ. מפגש זה יאפשר לנו לפעול מתוך הכרה חופשית, ולהפסיק להשליך את מגרעותינו על הזולת. התמודדות עם שומר הסף הקטן וקבלתו, תאפשר לנו לזהות באחר ובעצמנו את שומר הסף הגדול, ולשקף אותו, כך שהרוח תוכל לפעול במרחב שבין שני אנשים או יותר.
הקהילה החדשה תבנה מתוך אינדיבידואלים חופשיים, תאפשר לכל חבריה התפתחות נפשית ורוחנית, ותתמוך ביכולת היצירתית שלהם. במובן זה, אף אחד מאתנו לא רשאי להתערב באופן שבו האחר יוצר זיקה לאלוהות שבתוכו; כל אחד מחברי הקהילה יהיה חופשי ליצור לעצמו את דרכו הרוחנית לאלוהות שבתוכו, תוך קבלת תמיכה מהקהילה. היחיד יחדל מהיות איבר גרידא בתוך אורגניזם גדול ממנו, וימצא את עצמו באופן חופשי בתוך הקבוצה.
ומצד שני, מכיוון שהאימפולס הרוחני לא יכול להיות אלא אמת, תפגשנה הדרכים השונות של חברי הקבוצה, ותתמוכנה זו בזו, מבלי שייווצר מצב של סתירה. כל סתירה שתתגלה בין האימפולסים השונים של חברי  הקבוצה, משמעה שהאופן בו פעלה הקבוצה בסיטואציה מסוימת, אינו רוחני ואינו האמת – הוא מבוסס על פנטזיות, דימויים סובייקטיביים והשלכות."
 
אורנה בן דור: 'סוד הגילים',היחיד והקהילה דמות ודמיון, הוצאת 'כחותם'.