הן הגישה האקזיסטנציאלית פנומנולוגית והן התורה הבודהיסטית, מאפשרות לנו להכיר מזווית חדשה,
מלאת חמלה וחכמה, את מאפייני הקיום האנושי.
שתי הגישות שמות דגש על כך שהחרדה הבסיסית של האדם
היא חרדה המתעוררת מול הכרת הסופיות והאירעיות של הקיום.
כדרך להתמודד עם החרדה, האדם מחפש קביעות וביטחון ולעיתים קרובות מתקשה להתמודד
עם תחושות של חוסר ודאות, שינוי ואובדן.
במהלך החיים המקצועיים והאישיים שלי למדתי שהדרך הטובה ביותר להתמודד
עם החרדות המתעוררות לנוכח אי הוודאות של הקיום היא ההכרה בתחושות אלו ולא הכחשתם.
ההכרה זו מאפשרת באופן הדרגתי יצירת שינוי ממצב של פחד וחרדה
למצב של פליאה ושלווה אל מול המפגש אתם.
ברגעים של פליאה אנו מתעלים מעל אזור החשיבה לאזור של פתיחות,
של התרוממות רוח, של ראיה ראשונית של רגע נפלא של חיים.
אלו רגעים בהם ההכרה באירעיות של קיומנו הופכים את עצמם
לרגעים של מודעות עמוקה המביאים לטרנספורמציה.
הבודהיזם יחד עם גישת ההתמקדות והגישה האקזיסטנציאלית מעוררות ומעצימות
את תחושת הפתיחות לחיים, שכן הן מסייעות לנו "להיות שם", "להיות בעולם"
ולחוות את הדברים כפי שהם תוך כדי התרחשותם.
גישות אלו מציעות התייחסות מרעננת לנושאים מהותיים בעבודה הטיפולית
ומאפשרות למטופל ולמטפל גם יחד לעבור תהליך משמעותי של פתיחות
והיפתחות לחוויות האנושיות ולעולם שבו אנו חיים.