הכעס מעורר אותנו להבין שדבר מה אינו כשורה, שמשהו לא בסדר בחיינו
ושעלינו לפעול לשנות את המציאות שבה אנו חיים.
אם איננו מאפשרים ביטוי לכעס שבנו, בסופו של דבר נחוש תסכול, מירמור וחוסר שקט.
יחד עם זאת, אל לנו ללבות את הכעס ולצמח בתוכינו לשונות אש חסרות שליטה.
חשוב שנלמד להשתמש בכעס בדרך מועילה ולא בדרך הרסנית.
ניתן להשתמש בכעס ככוח מניע לפעולה חיובית ואף לחוות סליחה מלאה ואמיתית,
קודם כל כלפי עצמנו ולאחר מכן גם לאותו אדם שפגע בנו.
הסליחה היא דרך, והצעד הראשון בתהליך הסליחה, הוא הסליחה לעצמינו.
לפני שנוכל לסלוח למישהו אחר עלינו לסלוח לעצמנו.
ולפני שאני סולח עלי לפגוש את הכעס, לבטא אותו ולגלות את הכאב והסליחה שמאחריו.
כמו בכל עניין, איננו יכולים להפריד את עצמנו מהמתרחש מחוץ לנו.
תחושת הסכסוך שאנו חשים כלפי מישהו או משהו, מתקיימת ראשית בתוכנו
ומכיוון שניסיון החיים מלמד אותנו שאין קיצורי דרך,
כצעד ראשון עלינו לפתור את הסכסוך המתקיים בתוכינו,
ורק מתוך כך נוכל להמשיך ולצעוד את צעדי הסליחה למי שפגע/ה בנו.