מבט אישי על חוויות היומן הויזואלי אצל בתיה בובר.
הזמנה להיכנס ישר ללב. הדלת פתוחה לרווחה...
מרחב שם אפשר להכיר, לנשום עמוק, להתחיל בתנועה,
ואז באווירה שלווה, תומכת ומאתגרת לצאת עם בתיה למסע יש מאין, דרך נייר ושלל צבעים, עפרונות...
טקסטים, שירים וספורים.
ובתיה גם מורה, גם שותפה לדרך
מנחה אותנו בעבודה בשכבות, רבדים שונים
דרכם אפשר להביע וליצור, לגלות, לכסות ולשזור...
זיכרונות... רצונות, היסוסים ופחדים, קשיים, משאלות ותקוות--במילים, צבעים, ציורים וסמלים.
וכולם נכרכים בדפי יומן ויזואלי, ציורי, אינטימי, אישי, שלי.
ולבסוף... מתפתח שיח רעות בן כולן. ואנו מראות, מביטות, מתבוננות, משתפות, מגיבות, מהרהרות,
לומדות ומודות.
תודה מקרב לב,
רחל