"ספרו החדש של המשורר והפסנתרן דני וולך 'רחוק אני שומע' עוסק בקצוות שאינם בהכרח מביעים אומץ ותעוזה, פריצת נפש ובדידות, זו שירה הנוגעת בקצוות של רגש עדין, שברירי וקריסטלי.
כמו על קצות האצבעות מהלכת שירתו של וולך חרש ובעדינות, בחושניות שלא תאמן, תרה כל כולה אחר המרקם הדק והקסום של העולם. זו שירה ההומה חוויות עזות אך בה בעת שומרת על קו לשוני שקוף, עדין ועשיר המתבטא ברגישות רבה, נדירה ואוורירית.

פּיסקוֹ (ציפור בשפה אינדיאנית)
הֵם עָזְבוּ,
הֵם חָזְרוּ,
חָדְרוּ אֶל תּוֹכְכֵי נַפְשֵׁנוּ,
אֲנַחְנוּ הֵם,
הִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת.
הָעֲנָנִים עֲדַיִן אִתָּנוּ.
שֶׁמֶשׁ מָעֲדָה, לֹא נָפְלָה עֲדַיִן.
צָעַדְנוּ דָּרוֹמָה, בֵּין גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת,
דִּבַּרְנוּ,
מֵאַיִן?
מַעְיָן אָבוּד.
אִלּוּ יָדַעְנוּ שְׂפַת הָאֵלִים.