לסיכום דבריו של הפילוסוף הוגו ברגמן על ההוגה והרואה הרוחי - ר. שטיינר מתוך ההקדמה למהדורה העברית של הספר: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים": 

איני אנתרופוסוף ולא הייתי חבר של התנועה האנתרופוסופית, אך כששמעתי בשנת 1911 את הרצאותיו של רודולף שטיינר, נפתחו לפני אופקים רחבים חדשים. היה זה הזמן שבו שלטה השקפת העולם של מדעי הטבע דאז שלטון גמור על הרוחות. וכאן עמד לפני איש אשר היה בן בית במדעי הטבע ומוכר כבר סמכה בתולדות מחקריו של גיתה ( Goethe) בתחום זה, שטען שההשקפה הרווחת במדעי הטבע אשר קנתה לה שליטה בלתי מרוסנת בדעת הקהל הרחב, היא יותר מדי צרה ומתאימה לכל היותר למקטע קטון של מציאותנו. יתרה מזה: שטיינר טען, שכל הווייתנו הידועה והשקופה לנו, אינה אלא פרגמנטרית, שהיא קטע מהוויה יותר מקיפה ושלא נוכל להבין את עצמנו כל עוד אנו מסתפקים בנקודת מבט חלקית. מה שאנו תופסים בחושינו, אינו אלא חלק קטנטן של ההוויה הקוסמית האמיתית בה אנו חיים. בכדי להבין את מהותנו, הכרחי הוא שנשתמש בנקודת-ראייה ובקני מידה קוסמיים. 

חייו של האדם בין הלידה והמוות הם רק חלק של התפתחות אשר החלה זמן רב לפני הלידה ואשר תימשך גם אחרי מה שאנו רגילים לקרוא בשם מוות. עלינו לראות את התודעה הנוכחית הערה של האדם כחלק של תודעה מקיפה יותר שבה אנו שרויים. יוצא: החלק הגדול של הווייתנו ושל תודעתנו נסתר מאתנו. 

תודעתו של האדם הקדמון הייתה אחרת מתודעתו של האדם היום ואין אתה יכול להבין את הישגיו ואת כישלונותיו של האדם הקדמון בלי להתחשב בשינויי התודעה שחלו מאז. יחד עם זה פיתח שטיינר תורה המסבירה הסברה מתקבלת על הדעת מה הייתה התכלית של שינויים אלה, של צמצום זה של אופקינו התודעתי: רק באופן זה אפשר היה שיתפתח ה"אני" הער של האדם החדש. אבל כעת שההתפתחות הזאת של האני הגיעה לשיא מסוים, חייבים אנו שוב להרחיב את תודעתנו לקראת הכרת עולמות עליונים שהיא כעת נעולה בפנינו. מי היה האיש רודולף שטיינר?

שטיינר נולד ב-1861 בעיירה בדרום הונגריה, ששם שימש אביו כמנהל תחנת רכבת. הוא למד בבית ספר ריאלי ובטכניון ב-וינה. השכלתו הייתה איפה השכלה של מדעי הטבע, דבר בעל חשיבות רבה להבנת דעותיו. אחרי גמר לימודיו פנה לחקירת הכתבים של גיתה במדעי הטבע. מה שמשך במיוחד את התעניינותו של שטיינר בכתבים אלה, הייתה המתודה של גיתה בחקירת הטבע, היינו החיפוש אחרי האידיאות הפועלות מאחורי הטבע הנראה לעין. שטיינר היה מעוניין להפנות את תשומת הלב של החוקרים אל הצד העקרוני של דרך חקירתו של גיתה את הטבע. ידיעתו הרבה בכתבים אלה של גיתה גרמה לכך ששטיינר נקרא לארכיון גטה-שילר בווימאר והוטל עליו להוציא את כתבי גיתה במדעי הטבע בהוצאה הווימארית הגדולה. שבע שנים חי שטיינר בווימאר ושם כתב את ספרו "הפילוסופיה של החירות" שיצא לאור בשנת 1894. הספר דוחה את קאנט וכל אלה האומרים, שמאחורי העולם החושני שלנו קיים דבר שהוא לעצמו בלתי ידוע לנו לעולם. בניגוד לכך הורה שטיינר, שהעולם החושני הוא לאמיתו של דבר עולם רוחני שאינו סגור בפנינו. 

שטיינר היה בן 40 שנה, כשהחליט לשבור את האלם שהטיל על עצמו ביחס לחוויותיו המיסטיות. הוא נכנס אל החברה התאוסופית. הכניסה אל החברה הזו כמוה ככריתת גט לנציגי חיי התרבות ששלטו באותו פרק זמן, ניתוק הקשרים עם ידידיו ועם החוג בו פעל עד אז. ושטיינר הטיל על עצמו, בכניסה זו, מלחמה בשתי חזיתות: נגד החומרנות השולטת מזה, אך יחד עם זה גם מלחמה נגד אלה מן התאוסופים עצמם, שנטו אל הספירטיזם, או הסתפקו לקבל את השראתם מעולם חלומי תת מודע, נגד האוקולטיזם אשר התרחק מן הבהירות והצלילות של המתודה המדעית. 

התוצאה של חילוקי דעות אלה הייתה שרודולף שטיינר נפרד בשנת 1913 מן החברה התאוסופית וייסד את החברה האנתרופוסופית, אשר הקימה את מרכזה בדורנאך (על יד באזל). את האנתרופוסופיה הגדיר שטיינר כ"שביל של הדעת, המיועד להדריך את הרוחי שבאדם לקראת הרוחי שבעולם. האנתרופוסופיה מופיעה באדם כצורך של הלב ושל הרגש. יכול להעריך אותה בערכה האמיתי רק מי שמוצא בה מענה למאווי נשמתו העמוקים והנשגבים ביותר.

לכן יכולים להיקרא אנתרופוסופים אנשים שמרגישים שלשאול שאלות מסוימות שנוגעות למהות האדם והעולם זה עבורם כעין צורך חיים והם נזקקים לידע הזה כמו שאדם רעב נזקק למזון עבור גופו".

הגדרה זו של האנתרופוסופיה מדגישה את השורשים הרגשיים של השאיפה אך מן הצורך להוסיף, שהמתודה של החקירה האנתרופוסופית או כמו ששטיינר נוהג אחר מכן לומר של "מדע רוח", תובעת לעצמה מדעיות מקפידה ואינה מרשה שום הסתמכות על הרגש. אמנם הביסוסים הם החוויות של ה"חוזה " או "חוקר הרוח", אך העיבוד נעשה במתודה מדעית. האנתרופוסופיה כוללת, כמו התאוסופיה, את תורת גלגול הנשמות. גלגול אחד קשור בגלגול שבא אחריו על ידי חוק ה"קארמה" שהוא חוק של סיבתיות מוסרית שאין אדם יכול להימלט ממנו. מה שזרע בגלגול אחד, יקצור בגלגול השני. הגלגול הבא הוא ההמשך האורגני של החיים האלה, התפתחות נוספת- המשכית של הכשרים אשר רכשנו לנו בחיים אלה. אישיותו של האדם מורכבת מחלקים: הגוף החומרי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי, והאני. חלקים אלה מתפרדים עם המיתה, והאני של האדם שהתקשר עם הלידה, זמנית עם יתר החלקים, משתחרר מהם וממשיך את דרכו לקראת התפתחויות נוספות. על האני של האדם הוטל התפקיד לפתח מתוכו כוחות נוספים שעדיין לא התפתחו בו. פרטים על כך ימצא הקורא בספרו של שטיינר "גוף נפש רוח". 

אחרי מלחמת העולם הראשונה יצא שטיינר בתכנית פוליטית: ארגון חדש של המדינה: במקום מדינה אחת המאחדת ומרכזת בתוכה תפקידים תרבותיים, משפטיים, וכלכליים כאחד, צריכה לבוא מדינה משולשת על ידי הפרדתם של התפקידים האלה זה מזה. הגבולות של המדינות הללו אינן צריכים לחפוף אלה את אלה. ואפשר יהא למשל, לאחד במדינה אחת בני תרבות אחת, אף על פי שאינם אזרחי מדינה אחת מבחינה כלכלית או פוליטית. שטיינר קיווה על-ידי התכנית הזאת לרסן את כל יכולתה של המדינה, להפריד את השאלות התרבותיות-לאומיות מן הבעיות הפוליטיות והכלכליות .התכנית עוררה בזמנה ויכוח רב, אך לא היה בכוחה לעצור בעד ההתפתחות הגורלית שהביאה שואה על אירופה. כיום יש גופים בגרמניה הנלחמים בעד התכנית הזאת ומשתדלים להראות שהיא יכולה לשמש תרופה לסבלי האנושות: סיפוק הצרכים התרבותיים של העמים, ובמיוחד של הקטנים, ויחד עם זה יצירת הגושים הגדולים הנחוצים להתפתחות הטכנית והכלכלית של האנושות היום. בלי שגופים כלכליים אלה יאיימו על העמידה ברשות עצמן של המדינות התרבותיות-לאומיות. מן הראוי להזכיר כאן את השאיפות החינוכיות של שטיינר, שמצאו את ביטוין ביסוד בתי ספר מיוחדים. הם נקראו לראשונה "בתי ספר וולדורף" על שם בית החרושת אשר הנהיג ראשונה בית ספר מטיפוס זה בשביל ילדי פועליו. היום קיימים בתי ספר רבים כאלה בגרמניה, באנגליה, בארצות הברית, ועוד כמוכן נוסדו ביוזמתו של שטיינר, או ברוחו בתי ספר לילדים מפגרים ומקופחים על ידי הגורל (בייחוד באנגליה). שטיינר הורה גם דרכים חדשות ברפוי ובתורת הרפואה. הוא השפיע גם על החקלאות ומאבקו למען הזיבול האורגני והחקלאות הביולוגית דינאמית ידוע למומחים גם בארצנו. 

שתים עשרה השנים האחרונות של חייו חי רודולף שטיינר במתיחות עצומה: הרצאות בכל רחבי אירופה , מחזור אחרי מחזור כמעט ללא הפסקה, כתיבת ספרים רבים, קורסים לאמנות, תנועה חדשה אוריתמיה (Eurythmie), מחזורי הרצאות לרופאים, לחקלאים, למחנכים, המלחמה הפוליטית שהוזכרה לעיל, שיחות לאין ספור עם אנשים שבאו מכל חלקי הארץ לבקש את עצתו בעניינים פרטיים וציבוריים והבנייה של ה"גיתהאנום" מרכז התנועה בדורנאך. בינתיים גברו גם הרדיפות מכל צד, כאילו התגברו כוחות הסטרא-אחרא, הנמצאים לפי תורתו בעולם, נגדו. שיא הרדיפות היה מכוון נגד המרכז שהוקם על ידו בדורנאך, בליל סילווסטר 1922 פרצה תבערה בבניין הגיתה-אנום, שעל הקמתו שקד שטיינר עם חבריו עשר שנים, ובניין העץ שהיה גם מבחינה ארכיטקטונית מעשה ידיו, היה קורבן ללהבות בלילה אחד. את בניין הבטון שקם במקום בניין העץ שנשרף, תכנן שטיינר, אך לא זכה לראות את הקמתו. הוא מת במרץ 1925, בן 64 היה במותו. חייו היו כולם עבודה ומאבק; הוא היה אחד המורים הגדולים של האנושות.