בנקודה זו, בדרך כלל, מתעוררות שאלות אחרות, שקשורות לאקסקרנציה–יציאה מהתגשמות.
עכשיו אני מתחיל לשאול שאלות מהותיות של "מי אני?" אני מתחיל לחוש כמיהה בלתי מסופקת להכיר את עצמי – מי אני באמת? לא רק בהקשר של הזהויות הארציות וההשתייכויות שלי, המקצוע שלי, בעלי, אשתי, כמה כסף יש לי, כמה ילדים, מי הילדים שלי,וכו'..
חלק מהאנשים מתחילים להרגיש חלל פנימי שרוצה לקבל מענה אחר. אנחנו רוצים לחזור לישותנו השלמה, לפני שהתגשמנו כישויות חלקיות, ארציות. אנחנו רוצים למצוא את החלק האלוהי שבנו, שבא לידי ביטוי בחיים האלה כייעוד שלנו – מה אני באמת צריך לעשות? מעבר למה שלמדתי, מעבר למקצוע שרכשתי, אולי זה לא מתאים עכשיו, אולי עלי לשנות משהו בתוך המקצוע שלי, או לעזוב את המקצוע. עכשיו אני זקוק למענה מדוייק יותר, נכון יותר לזהות שלי, לייעוד שלי, למהות שלי. בדרך כלל, בשלב זה אנשים מתחילים לחפש את עצמם שוב.
זהו חיפוש של אדם בשל, שמתקרב למחצית השניה של החיים.
ההחלטות הן גורליות, כשעלינו להתמקד, לוותר על דברים שכבר לא מתאימים או שפחות חשובים.
הוויתור הוא כואב. אנחנו צריכים להתמקד בדברים בהם בא הייעוד שלנו לידי ביטוי בצורה הגבוהה ביותר . נצטרך לסרב לעבודות שכבר לא מתאימות לנו, גם אם יש שם פרנסה. אנחנו צריכים לגדול, ללכת למקום בו אנחנו נתרמים, לא ממשיכים לתת מתוך הישן. זה דורש לשחרר דברים שהם כבר לא מדויקים. עלינו להיות מדויקים. אין זמן ושפע כמו שהיו בילדות. באמצע החיים אנחנו מבינים שיש דברים שאם לא נבחר בהם עכשיו, ולא נוותר על דברים אחרים– כבר לא נוכל לבחור בהם. זה שלב של חשבון נפש, שהוא תמיד לא פשוט, כי הוא תמיד כרוך בוויתור על מה שכבר לא משרת אותנו ואת התפתחותנו, או לא משרתי את העולם. עלינו לעזוב גם דברים שיכולים לשרת את העולם, אך לא את ההתפתחות שלנו – ולהשאירם לאחרים, שעבורם זה הדבר הנכון.
על פי הביוגרפיה שלנו, אנחנו יכולים לחקור מהו הדבר המדויק עבורנו.
אינקרנציה – התגשמות.
אקסקרנציה – הגשמת ייעודי הרוחני.
זה בסיס להתמקמות בחיים. השלב בו אני, או מיועץ, נמצא בחיים – בשלב האינקרנציה, משימתנו שונה מזו של האקסקרנציה, ולהיפך.