מה היא מחלת הכלבת ומתי מחסנים?
החל מגיל 3 חודשים מחסנים נגד כלבת. מדובר במחלה זואונוטית, מחלה אשר מדבקת גם לבני אדם. המחלה נגרמת על ידי וירוס שתוקף את מערכת העצבים המרכזית, בעיקר את המוח. הכלבת גורמת לתסמינים עצביים, שיתוק ומוות בייסורים בבע"ח ובבני-אדם. חשוב להבין שמדובר במחלה קטלנית שלא ניתן לרפא את החולה ברגע שנראו תסמינים כלשהם. החיסון המניעתי חשוב ביותר.
ומה לגבי כלבת אצל חתולים?
גם חתולים יכולים לחלות בכלבת... לכן אני ממליצה לחסן גם חתולים, היות ומחלת הכלבת כיום נמצאת בשכיחות גבוהה יחסית במדינתנו. עד כה חיסון נגד כלבת הניתן לחתולים היה אותו החיסון הניתן לכלבים. ההמלצה הייתה לתת אותו ברגל האחורית בשל תופעת לוואי של היווצרות גידול במקום ההזרקה. תופעת לוואי זו אמנם
נדירה אך הטיפול מאוד רדיקלי ומצריך כריתה של הרגל. לאחרונה חברת מריאל יצאה עם חיסון בטוח לחתולים. בנוסף לרמת ביטחון גבוהה החיסון תקף לשלוש שנים ולא לשנה אחת בלבד, ואף ניתן לתת אותו בזריקה אחת ביחד עם החיסון המרובע.
מה לעשות כאשר כלב אוכל את התרופות שלנו?
כשהכלב אכל בטעות את התרופה של אחד מבני הבית חשוב מאוד ליצור קשר עם הווטרינר, לספר הכל, שנקבל תמונה מלאה, גם אם לפעמים לא נעים לנו ואנחנו מרגישים אשמים. זאת, כדי שהרופא יידע לתת את הטיפול המדויק ביותר. חשוב שתגידו מתי זה קרה, מה בדיוק אכל הכלב, כמה מזה אכל ואם אפשר, לצלם או להביא את הקופסה, כשמביאים את הכלב לבדיקה. אנחנו חייבים לדעת מהם המרכיבים של ה"דבר" שנאכלו בטעות. הסיבה לכך, היא שחומרים רבים שמתאימים לנו, בני האדם, מסוכנים לחיית המחמד (תרופות, פרחי שושן צחור וחתולים, וגם שוקולד, בצל, שום, ענבים... ). במהלך הטיפול, בהתאם למצב החיה וחומרתו, הווטרינר ינסה להפחית את החשיפה לרעל ( לגרום להקאה, לשטוף את הקיבה, לשטוף את החיה ). בנוסף, ייתכן וניתן תרופה שתמנע ספיגה נוספת של הרעל ו / או תרופה שתנטרל את הרעל ( במידה וישנה ).
החיה תקבל טיפול תומך בהתאם לסימפטומים שתראה ונמשיך ונעקוב אחריה ואחרי מערכות
הגוף השונות. נסו למנוע מצבים אלה ככל האפשר, ואם כבר קרה, אל תתביישו, הביאו את
החיה שנבדוק אותה. זה יכול להציל את החיים שלה !
מה הוא חיסון המשושה?
החיסון ניתן עבור שש מחלות אלה:
o מחלת הפרוו (Canine Parvovirosis) היא מחלה נגיפית הפוגעת במערכת העיכול ומלווה בהקאות ובשלשול דמי. נגרמת התייבשות ואף מוות. ההדבקה קלה במיוחד.
o כלבלבת הינה מחלה מידבקת גם כן. היא פוגעת במערכת העיכול ובמערכת העצבים. החולים סובלים מהקאות ומשלשולים, קשיי נשימה, הפרשות מהאף ומהעיניים, ולעיתים בעיות עצביות שיישארו לכל חייהם.
o דלקת כבד נגיפית(ICH)– מחלה וירלית הפוגעת בכבד ומתאפיינת בחום, כאבי בטן, דימומים תת עוריים, סימנים עצביים ואף מוות, במופע המהיר. חולשה, הקאות, נזק לכבד וכתוצאה מכך נוזלים בחלל הבטן, בעיות קרישת דם, איבוד משקל, בעיות בעיניים ועוד.
o פרא אינפלואנזה (Parainfluenza) – נגיף הגורם לסימנים דמויי השפעת המוכרת לנו: פגיעה בדרכי הנשימה, חום, שיעולים ונזלת.
o לפטוספירוזיס – הפעם מדובר במחלה חיידקית ובשני זנים שונים. המחלה גורמת לפגיעה בכליות ובכבד ברמות שונות (צהבת, בעיות בקרישת דם, דימומים, הקאות, חולשה, חום, כאב מתני). מדובר במחלה זואונוטית, מחלה שעלולה להדביק אותנו, בני האדם.
הכל על קרציות
הקרציות עלולות להעביר לכלב שלנו גורמי מחלה שונים. וגם לנו. קרצית הכלב החומה, הנפוצה ביותר בארץ, עלולה לגרום לכלב לחלות בקדחת קרצית, מחלה הידועה בשם "ארליכיוזיס" ( Ehrlichiosis ). גורם המחלה המועבר הוא חיידק, הנקרא "ארליכיה קאניס" (Ehrlichia canis ). לא כל קרצית תגרום לכלב לחלות, היות ולא כל קרצית נושאת את החיידק, אך מספיקה קרצית נגועה אחת כדי לגרום למחלה.
ארליכיוזיס מאופיינת במספר שלבים. בשלב הראשון הכלב יראה מדוכא, חלש, תחול ירידה בתיאבון, קשרי לימפה יוגדלו וייתכן חום. לעיתים יהיה קושי בזיהוי הסימנים משום שהשינוי אינו קיצוני. בספירת הדם נראה כבר ירידה בכמות הטסיות. שלב זה נמשך בין שבועיים לחודש. בשלב הבא הכלב יראה בריא, אך החיידק מתרבה בגופו. בשלב השלישי והאחרון ישנו דיכוי של מח העצם, דבר שיתבטא ברמה נמוכה של כדוריות דם (לבנות ואדומות), ושל טסיות הדם, האחראיות על הקרישה. בשל הירידה בטסיות יהיו דימומים ממקומות שונים בגוף, רזון ואף מוות. הכלב יראה חולה מאוד.
האבחון יעשה על סמך סימני המחלה ובדיקות דם.
הטיפול כולל טיפול אנטיביוטי, וטיפול בהתאם למצב הכלב ולשלב המחלה. ככל שהכלב יאובחן מוקדם יותר, כך גדלים סיכויי החלמתו.
אגב, אותה קרצית עלולה לגרום לאדם להידבק ולחלות בקדחת הבהרות. הקרציות גם יכולות לגרום לכלב לחלות במחלות נוספות, אך עליהן לא ארחיב עכשיו.
אז מה עושים???
מונעים את היצמדות הקרצית לכלב!
אני מדברת על טיפול בכלב, ואם יש צורך ונגיעות בסביבה, אז כמובן גם בסביבה.
חשוב להתייעץ עם מדביר לגבי הסביבה כדי למנוע הרעלה של חיית המחמד, היות ובשוק יש חומרים מסוכנים מאוד, כמו זרחנים אורגניים.
לגבי הטיפול בכלב כדאי מאוד להתייעץ עם הווטרינר. גם כאן יש אפשרויות שונות – אמפולות, קולרים, כדורים. חשוב שלא תבזבזו את כספכם ותקנו מוצר שלא יתאים לכלב ולאזור המחיה שלו, או מוצר שאינו איכותי.
אל תדחו את הטיפול. זהו טיפול מניעתי. אל תחכו לראות קרציות על הכלב, הקדימו תרופה למכה ומנעו את המטרד והסבל שגורמים הטפילים לכלב שלכם.
תולעת הפארק – על מה מדובר?
בטיולים היומיים כלבים אוכלים בשמחה חומרים אורגניים שונים (שאריות מזון, פגרים של ציפורים או מכרסמים קטנים, צואת כלבים וחתולים) וגם חיפושיות זבל. אם חיפושית הזבל נגועה בתולעת הפארק (ספירוצרקה לופי) - הכלב נדבק.
בחלק מחיפושיות הזבל יש זחלים של תולעת הפארק. הזחלים משתחררים בקיבתו של הכלב ומתחילים נדידה. הם נודדים אל כלי הדם הגדול ביותר בגוף, אבי-העורקים, ומשם אל דופן הוושט (צינור הבליעה) ושם הם מתפתחים לתולעים בוגרות. התולעים הבוגרות לעתים "טועות בדרכן" ובמקום להגיע אל הוושט הן מגיעות אל קנה הנשימה, קרום הריאות, קיבה, כליות, מעטפת השרירים, מתחת לעור, חוט השדרה. שם הן גורמות לגרנולומות (גוש שמשמש להן "קן" להטלת ביציהן).
לרוב, הכלבים יראו תסמינים רק בשלב מתקדם של המחלה, בהתאם למקום נדידת התולעת:
דימומים, גידולים סרטניים, הקאות, קשיי בליעה, שלשולים, שיעולים, ירידה במשקל ועוד.
לכן חשוב כל כך למנוע את התפתחות התולעים.
MDR1 – על מה מדובר?
אילו הן ראשי התיבות באנגלית ל- " MULTI DRUG RESISTENCE", כלומר, רגישות למספר רב של תרופות. בעיה גנטית, כלומר, בעיה בגן MDR1.
גן זה אחראי לקידוד למשאבות בדופן התאים. המשאבות מונעות כניסת חומרים כימיים לתאים, או מוציאות חומרים מהתאים החוצה. בפעולות אלה המשאבות מורידות את ריכוז החומר הכימי בתאים, בעיקר בתאי המח. ולעניינינו, מדובר בתרופות.
כאשר יש מוטציה בגן, התרופות מצטברות בתאים, ובכללם בתאי המח ואנו רואים את תופעות הלוואי שלהן, כגון סימנים עצביים, ריור, דיכאון, עוויתות, אטקסיה (הליכה כושלת), ומוות.
כשיש מוטציה, נוצרת רגישות לתרופות שונות. למשל, רגישות לזריקה נגד תולעת הפארק, שהיא תרופה ממשפחת האיברמקטין.
מי רגיש?
אנחנו רואים את המוטציה בעיקר בכלבים מגזעי רועים, כמו קולי ורועה אוסטרלי, אך גם בכלבים מגזעים נוספים, כמו רועה גרמני, רועה אנגלי, שלטי, ויפט ארוך שיער ועוד. הנה רשימת גזעים שיכולה לתת מידע בעניין הגזעים הרגישים למוטציה:
לרשימה לחצו.
תרופות שונות שדווחו כבעיתיות בכלבים עם מוטציה בגן MDR1 כוללות תרופות ממשפחת איברמקטין (איברמקטין, דורמקטין, סלמקטין), תרופות ממשפחת מילבמיצין (מילבמיצין אוקסים, מוקסידקטין), תרופות ממשפחת האופיואידים (לופרמיד (אימודיום), בוטורפנול), אייספרומזין (תרופה לטשטוש והרגעה), אפומורפין ( לעורר הקאה ) תרופות כימותרפיות (דוקסורוביצין, וינקריסטין, וינבלסטין),
למידע על תרופות שונות לחצו.
הבדיקה להימצאות המוטציה פשוטה ביותר. בעצם מדובר בבדיקה גנטית, של ה-DNA. אפשר לעשותה בעזרת שליחת דם או קבוצת שיער הכוללת את השורשים למעבדה. תשובה מתקבלת תוך כ-3 שבועות. ישנן 3 תשובות אפשריות:
1. שלילי - שני עותקי הגן בכלב נורמליים, הכלב אינו נושא את המוטציה בגן. אין חשש להעברת המוטציה לצאצאים הבאים. ניתן לתת זריקות מניעתיות כנגד תולעת הפארק.
2. נשא- לכלב עותק תקין ועותק פגום של הגן. כלומר, הטרוזיגוט. קיבל את המוטציה מאבא או מאמא. כלבים אלה עדיין עלולים להראות רגישות לתרופות, בעיקר במינונים גבוהים, וקיים סיכוי של 50% להעביר לצאצאים שלהם את המוטציה. אני מעדיפה גם בכלבים אלה לנהוג במשנה זהירות ולהימנע מהתרופות הבעייתיות, אך ייתכן והווטרינר יציע לתת מינון נמוך של הזריקה בפעמים הראשונות. עניין של גישה.
3. רגיש – הומוזיגוט. קיבל את המוטציה מאבא וגם מאמא. כלבים אלה יראו רגישות לתרופות המדוברות וגם יעבירו את המוטציה לצאצאים שלהם.
לכלבים בעלי מוטציה בגן ישנם פתרונות אחרים למניעת תולעת הפארק. ניתן להשתמש ב"אדווקט", אמפולות המכילות מוקסידקטין בריכוז נמוך (אמפולות נגד פרעושים וטפילים נוספים של חברת באייר שנחשבות בטוחות לשימוש בכלבים הנושאים את המוטציה בגן). אפשרות נוספת היא כדור בשם "טריפקסיס" – חומר נגד פרעושים ותולעים מסוימות.
או כדור בשם נקסגארד ספקטרה שנחשב בטוח לשימוש.
את הבדיקה מומלץ לעשות כבר לגורים, לפני הזריקה הראשונה כנגד תולעת הפארק, ואפשר בכל גיל. הבדיקה מתבצעת פעם אחת בחיי הכלב.
חשוב שהווטרינר המטפל ידע אם לכלב יש את המוטציה. הדבר ישפיע על טיפול תרופתי ומניעתי שהכלב יקבל במהלך חייו.