הורים יקרים ותלמידות אהובות, 

בפרשת השבוע "תצווה"  אנו ממשיכים לעסוק בבניית ה'משכן' – המקדש הזמני של עם ישראל. התורה  מתארת בפירוט את בגדי הכוהנים, בהם הם אמורים לשרת במשכן. אחד הבגדים הייחודיים לכוהן הגדול הוא 'חושן המשפט' – אותו נושא הכוהן על ליבו. בבגד זה נקבעו שתים עשרה אבנים יקרות שעליהן נחרתו שמות שנים עשר שבטי ישראל:

""אודם, פיטדה וברקת – הטור האחד; והטור השני: נופך, ספיר ויהלום; והטור השלישי: לשם, שבו ואחלמה; והטור הרביעי: תרשיש, שוהם וישפה... והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל, שתים עשרה על שמותם, פיתוחי חותם – איש על שמו תהיינה לשני־עשר שבט". (שמות כח, יז-כ) 

היינו יכולים לחשוב כי האבנים המייצגות את השבטים השונים בעם, תהיינה זהות זו לזו. כדי לבטא את חתירתנו למטרה אחת משותפת! אך במכוון נבחרו שתים עשרה אבנים שונות, שתשמשנה סמלים לשבטים השונים זה מזה באופיים ובעיסוקיהם.

הכוהן הגדול מתחייב לשאת על ליבו ולייצג נאמנה את העם כולו, על גווניו השונים ותתי הקבוצות שבו.

אך אבנים יקרות אלו אינן האבנים היחידות הקבועות בבגדי הכוהן הגדול, ואף לא האבנים היחידות שעליהן חרותים שמות שנים עשר שבטי ישראל. על כתפיו, נושא הכהן הגדול שתי אבנים נוספות, שעל כל אחת מהן חרותים שמותיהם של שישה שבטים:

"ולקחת את שתי אבני שוהם, ופיתחת עליהם שמות בני ישראל: "שישה משמותם על האבן האחת, ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית... ושמת את שתי האבנים על כיתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל. ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזיכרון" (שמות כח, ט-יב)

מדוע באבנים שעל הכתפיים חרותים כל השבטים יחד על שתי אבנים זהות, ואילו באבנים שעל הלב חרות כל שבט לעצמו על אבן נפרדת וייחודית?

האבנים שעל כתפיו של הכוהן הגדול מבטאות את העם העובד את הקב"ה. כאשר הכוהן מייצג את העם לפני ה', הוא מציג יחידה אחת שמכוונת למטרה המוגדרת של עם ישראל - עם הנושא תפקיד אחראי בתולדות האנושות, והכוהן הגדול משרת במקדש כנציג העם כולו. ככזה הוא מייצג את הפן האחדותי של העם החותר למטרה נעלה ומשותפת.

גם באבנים שעל ליבו של הכוהן קיים היבט זה של "זיכרון לפני ה' ", אך זיכרון זה נושא אופי שונה: כדי שהכוהן הגדול יוכל לייצג את המקדש אל מול העם, הוא איננו יכול להתייחס אל העם כיחידה אחת. הוא חייב להכיר בעובדה שהעם מורכב מגוונים שונים. האבנים השונות מזכירות לו בכל עת, כי העם מורכב משבטים וקבוצות, שלכל אחת מהן מאפיינים ייחודיים. 

הפרשה מלמדת אותנו להכיר בשוני שבין הקבוצות השונות בעם. אך לא כדי להיפרד זו מזו ולא כדי שניכור וזרות ישתלטו על השיח הציבור.  דבר זה לא יקרה אם העם כולו, על גווניו השונים, יעמוד מול הקב"ה כיחידה אחת, למען מגמה אחת הבאה לידי ביטוי בדרכים מגוונות.

בעז"ה נזכה להיות מאוחדים ולהפיץ אור ושמחה בקהילת חמ"ד חולון בפרט ובסביבה בכלל.

פורים שמח,

שרה קניגסברג