כעס, כעס, כעס, תסכול, ביקורת עצמית מכאיבה…
שנים סבלתי מאלה, לא ידעתי איך להתמודד מולם והם השפיעו עליי רבות.
היום, אני מצליחה להתנהל עם הכעס שלי, ולנתב אותו למקום של בניה והעצמה עבורי, עבור המשפחה והסביבה שלי. הכעס פחות מנהל אותי וגם הביקורת.
יש לי עמוד שדרה יציב ואני יודעת לתרגל גמישות מבלי לפגוע במקום ובצרכים שלי.
מה שעזר לי לעבור ממצב קשה כל כך למצב של ביטחון ומימוש עצמי, רוגע וקרבה בחיי, היא הרכות.
כל כך הרבה קרה לי בחיים בזכות זה שלמדתי להכניס את הרכות לחיי.
הייתי מגיעה למצבי כעס ותסכול רבים: בזוגיות, כאמא, כחברה, בעבודה, מול עצמי.
למשל בעבודה- כשקבלתי ביקורת ממישהו, או כשלא היו אומרים לי מילה טובה, זה היה מנהל אותי, משפיע עליי, מוריד אותי והייתי עם המון כעס, כעס על אנשים, על עצמי והמון ביקורת.
לא הצלחתי לראות כלום חוץ "מהביקורת על קרן".
כאמא לא הייתי סבלנית לילדים שלי, בעיקר לא גמישה, המון חוקים וכל כך סבלתי מזה. אחרי שהייתי צועקת עליהם, הייתי מלקה את עצמי, כמה אני אמא גרועה...
ניסיתי למצוא מה שיעזור לי. הלכתי ללמוד בכל מיני מקומות, שיטות וגישות שונות, אך עדיין פגשתי את אותה תקיעות בחיי.
לא הבנתי למה.
לכאורה, אני עושה את מה שאני צריכה עבור ההתפתחות שלי.
ולא משנה כמה שלמדתי על הכעס ועשיתי עבודה פנימית איתו, כלום לא השתנה, כלום לא עזר.
גם הרגשתי שמשהו לא מספיק לי, שאני כמהה למשהו יותר נוגע, אותנטי, מדויק.
רציתי שינוי, יותר נכון עידון, ורכות יותר בחיים שלי, כלפי עצמי וכלפי אחרים.
היום אני יודעת למה הייתי תקועה כל כך הרבה זמן.
בכל הזמן הזה למדתי דרך המיינד, דרך הראש, הרבה תיאוריה, לכן הדברים לא זזו אצלי… נשאר מוגבל.
כשהגעתי בפעם הראשונה לקורס בעוצמת הרכות, להתנסות, זו היתה חוויה כל כך עוצמתית ומשמעותית שהחלטתי להישאר לעוד שנה והצטרפתי למסלול להכשרת מטפלות, לא בשביל להיות מטפלת אלא בשבילי.
בתהליך שלי כל שנה קילפתי עוד שכבה. גיליתי עוד ועוד דפוסי התנהגות מגבילים.
גיליתי בכלל שיש בי ילדה קטנה, ובעיקר גיליתי למה הילדה הקטנה זקוקה.
היום אני יותר רכה, כי כשאני רכה עם עצמי, אני יכולה להיות רכה עם אחרים.
הדבר המרכזי שהשתנה זה לקבל אותי איך שאני. זוהי רכות אינסופית בה אפשר להיות כל דבר בעצם.
וזה נתן לי חופש מאוד גדול בחיי.
אני יודעת לנשום, גם אחרי שאני מתעצבנת, הנשימה מחזירה אותי אלי, ומזכירה לי שכל רגע הוא רגע חדש, אני לא נתקעת בעבר, בצעקה, בבאסה.
אני גם מלמדת את ילדיי להשתמש בכלים שלמדתי. להתחיל מהתחלה, רבנו? מבקשים סליחה, וממשיכים... לא להיתקע.
בזוגיות למשל, אחד הדברים שהכי עזרו לי זה שלמדתי לדבר אותי, קודם לכן הייתי אישה טיפוסית של ציפיות. מכירות את זה שאנחנו מצפות שהוא ידע, שהוא יבין שהוא ינחש…?.. היום אני אישה משתפת במה שמרגישה ומבקשת את מה שצריכה ורוצה. לא לנחש ולצפות שהוא ידע, זה כבר טוב וגם עצם השיתוף מביא לקרבה.
בעבר חשבתי שלהתרכז בי זה אגואיזם, אבל היום אני יודעת שלהתרכז בי זה הפתח לחיבור שלי אלי, וממילא מתוך החיבור אני אתרכז בסביבה בצורה אחרת לגמרי, בצורה שלמה ולא פצועה.
בעלי בעצמו אומר, אם זה מה שקורה לך בעוצמת הרכות, אני ממשיך לשלוח אותך לשם! ☺
אחד הדברים המרכזיים בעוצמת הרכות שעזר לי זה היחס לגוף, ההבנה שהוא הדבר שהכי נאמן לי, משקף אותי.
למדתי להקשיב לו ולמצוא אצלו את התשובות, לא לחפש אותם בחוץ.
מדהים מה שההקשבה לגוף מאפשרת, מעבר למודעות, החיבור אליי שחרר אצלי יצירתיות שתמיד כמהתי אליה.
ברגע שהקשבתי לגוף, ברגע שנתתי לו מקום הוא התחיל לבקש לרקוד ולהציג.
והתחלתי לתת לו, לתת לי.
אני לא מתביישת או מחביאה את הרצון לשחק ולרקוד, אני מנצלת כל הזדמנות שיש לי לעשות את זה
ומודה יום יום על כך שהגעתי למקום המיוחד הזה שמחזק ובונה אותי להיות יותר אני בחיי עם פחות מלחמות ומאמץ.
הכותבת: קרן לפאיר - מטפלת ותלמידה בעוצמת הרכות